מה הפתרון "לילדים עם קשיי קשב וריכוז" ? המאמן ישראל לויטן בטור מיוחד

כמה פעמים קראנו את המילים האלה בעשור האחרון. מאות? אלפים? זה נהיה שגור בפה, כמו תרופה מרה שהתרגלנו לבלוע.

אך מאחורי הביטוי הזה, ילדים, נערים, מתבגרים. נשמות ששואפות הכי חזק שהן יודעות לממש את חייהם. אך לעתים קרובות מדי, נשמות כבויות וכואבות לאחר שצברו פגיעות תסכולים רבים - עד שבלית ברירה, מאמצים לעצמם דרכי הסתגלות לא אופטימליות.

אל מול תחושת החוסר אונים, ילדים עלולים ליפול להתנתקות ורפיון, או למריבות ווכחנות אינסופיים. מתפתחות התנהגויות לא מותאמות לסביבה. לפעמים אף אגרסיביות והתפרצויות זעם או אימפולסיביות שהולכת ומקצינה עם השנים עד למקומות מסוכנים ממש.  

עיקר העזרה המוצעת לילדים אלה היום הוא בתחום הלימודי. איזה שהוא ניסיון "לתקן" את בעיית הקשב מתוך הציפייה שאם הילד ילמד כמו כולם, אז גם יצליח כמו כולם. אך לא הטיפול התרופתי, ולא ההוראה המתקנת או עיצוב ההתנהגות, ואפילו לא הטיפולים הרגשיים שונים (כמו רכיבה טיפולית או טיפול בחיות) באמת עוזרים.

אני רוצה להציע לכם נקודת מבט אחרת.

עיקר העבודה שלי היא עם ילדים ובני נוער. אך זכיתי גם לטפל במהלך הקריירה שלי בלא מעט גברים שמתמודדים עם השלכות של ADHD שלא קיבל טיפול נאות בצעירותם. השלכות מורכבות כגון קשיים והכי כואב? קשיים בזוגיות עם מריבות בלתי פוסקות ומצוקה ממשית בכל הקשור בלהיות ראש משפחה.

ראיתי שמה שעומד בשורש העניין הוא קושי בקשר הרגשי עם האחר. פתאום הבנתי שזהו הרגש הבינאישי שהכי נפגע לאורך שנות בית הספר. כאשר ילד עם ADD/ADHD נמצא בחברת ילדים אחרים, דפוסי ההסתגלות הלא אופטימליים מתחילים "לצבור ריבית". רגישות יתר, נטיה לבכי בגיל מאוחר, אימפולסיביות וקושי לשמור על כללים חברתיים מכשילים שוב ושוב את הניסיון להתחבר.

כך, מקום מרכזי מאד בחייו של הילד שאמור להיות מלא בשמחת חיים, כיף והביטחון לחקור ולהעז ולגלות קשר של הבנה, קרבה וחום עם ילדים אחרים נפגם. אני מכיר גם אישית את .קשיי הקשב והריכוז שלי הם מה שנקרא "גבוליים", ולכן בגלל כישרון אקדמי, הצלחתי לעבור את הלימודים בהצלחה יפה. האתגר שלי הופיע בבת אחת בשנה הראשונה באוניברסיטה.

למדתי במקום רחוק מהבית, מרוחק מהמשפחה, החברים והסביבה המוכרת. בנוסף לזה, חשתי איום קיומי כבד רובץ עלי. ברוסיה, מי שלא הצליח לעבור את המבחנים באוניברסיטה נשלח אוטומטית לצבא ולשלוש שנים קשות מאד של התעללות ותת-תנאים ולא רואים את הבית. ידעתי שלא אעמוד בזה.

למרות שקלטתי טוב את החומר, המצוקה הרגשית הציפה אותי. הרגשתי לחץ מאד גדול לפני מבחן מסכם, מול אנשים שלא הצלחתי להתיידד איתם. הקור האנושי הפריע לי הרבה יותר מהמינוס שלושים בחוץ. חיפשתי עוגן רגשי והתחלתי לפתח כל מיני תרגילים שאיזנו והרגיעו אותי. אני זוכר את עצמי יוצא למרפסת הקפואה, ממציא לעצמי תרגילים באופן אינטואיטיבי (אולי גם בהשפעת אמנות הלחימה שלמדתי מגיל 5), שלאחר מכן הסתבר שאלו תרגילים מיטיבים דווקא לילדים עם קשיי קשב וריכוז.
במקום הזה, הבנתי שכל הכישורים הלימודיים לא עמדו לצידי בשעת המבחן.

זה גרם לי לחשוב על המשמעות שלי כאדם, והתחיל אצלי תהליך של חזרה בתשובה וגם שינוי מסלול אישי בחיים. אחרי שסיימתי תואר מדעי, התחלתי לעבוד כמדריך שיקומי עם פגועי נפש. בהמשך, הגעתי לטפל בבני-נוער עם הפרעות קשב וריכוז ושם גיליתי את החיבור שלי והתרומה שלי.

לאחר שנים של עוד הכשרה מקצועית, בניית תכניות לימוד, טכניקות וכלים לסייע לילדים אלה להצליח בלימודים, היום אני מורה בכיר במערכת לקידום נוער נושר. באופן פרטני, אני עובד עם ילדים ובמתגברים עם הפרעות קשב וריכוז בעזרת שלל הכלים והטכניקות שפיתחתי.
אז איך עוזרים לילדים ומתבגרים עם קשיי קשב וריכוז, במקום השורשי?

מה נותן להם מענה שילווה אותם כל חייהם - להיות ילדים, נערים וגברים שיודעים לנהל את הרגשות שלהם, להפריד בין רצון לפעולה ולאזן את עצמם מול הסביבה, כדי שיכולים להתפתח קשרים אישיים ארוכים ומוצלחים?

תרגילים פיזיים אנרגטיים שמאזנים וממקדים. כלים רגשיים מדויקים לאפשר לילד להרגיש מצוין עם מי שהוא, ולשחרר דפוסים בעייתיים. סביבה ותהליך אימון חווייתי שמאפשר לכל ילד לחקור במקום בטוח את הקשר הבין-אישי, ולבנות אותו בצורה חיובית. ואחרון חביב, חייב להפגיש ילד עם רצונות שלו וגם להציב דרישות ברורות - וכך כל ילד יכול להתקדם. 

על המחבר:
ישראל לויטן, מדורג כאחד המאמנים המובילים בתחום טיפול רגשי לילדים עם ADHD. מורה בכיר ביחידה לקידום נוער נושר בני ברק, מפתח סדנא "נאמנות רגשית"
שעוזרת מידי שנה לעשרות ילדים להשתלב בכיתה ולהתמודדות עם אימפולסיביות, חוסר מוטיבציה בעיות משמעת.