חודש טבת: צער או שמחה?

תחילתו של חודש טבת הוא המשכו של חג החנוכה שגולש לחודש טבת. פעמים שיהיו אלה שני ימים מהחג, ופעמים שיהיו אלה שלשה. תלוי אם חודש כסלו מעובר. ימי החנוכה בהחלט מאפיינים ימי שמחה בהם גבר ישראל. אך המשך החודש מציין פורעניות לא מעטות.

בחודש טבת שלש תעניות בזו אחר זו, על שלש פורענויות שבאו על ישראל בימים: שמיני, תשיעי עשירי בטבת. התעניות של ח' וט' בטבת נקראים "תעניות צדיקים" ואין מתענים בהם אלא יחידים בלבד, ואילו התענית של עשרה בטבת – תענית לכל הציבור.

בשמונה בו, תענית צדיקים, שבו תורגמה התורה ליונית על פי גזירת תלמי מלך יון, והיה אותו היום קשה לישראל "כיום שנעשה בו העגל", לפי שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה.

בתשעה בו, תענית צדיקים, שבו מתו עזרא הסופר ונחמיה בן חכליה, שהעלו את ישראל מבבל, ופרנסו אותם בכל צרכיהם. ובמותם, חשכו עיניהם של ישראל שבאותו הדור, ואבדו מהם הרבה דברים שהיו ראויים לקבל משני פרנסים טובים הללו, ולא היתה תמורה לאבידה זו.

בעשרה בו, תענית ציבור, שבו סמך נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים, ושם עליה מצור שלש שנים, עד שהובקעה העיר בתשעה לחודש תמוז מן השנה השלישית לתחילת המצור.

וכה דברי הפייטן בסליחות לעשרה בטבת: ירח טבת – מאוד בו לקיתי / ונשתנו עלי סדרי נתיבו / סררתי פשעתי / יגלה לי טובו / האומר לים: עד פה תבוא!