האם יש בנות ים אמיתיות?

לאורך ההיסטוריה רבים דיווחו כי חזו בפלא, בו נראו בנות ים, דמות בים שחציה אשה וחציה דג. הספן הספרדי הנודע כריסטופר קולומבוס -שנחשב לאחד ממגלי הארצות הגדולים בכל הדורות- התעקש כי ראה שלוש בתולות ים במסעו הראשון לאמריקה.

בשנת 2010 התקבלו דיווחים על כך שבחופה של קרית ים נוהגת לשחות בתולת ים. עיריית קרית ים הציעה פרס של מיליון דולר(!) למי שיביאו הוכחה מצולמת לקיומו של היצור האגדי. נשמע מופרך? ובכן, צוות של רשת התקשורת NBC לא חשב כך, והוא נסע מארצות הברית עד קרית ים כדי להשיג את ההוכחה הנכספת. לאחר שסקרו את החופים במשך יומיים, נתקלו לטענתם במה שנראה כמו יצור ימי דמוי אדם. את הפרס, אגב, הם מעולם לא קיבלו.

בדברי חז"ל ישנה התייחסות סביב הענין, ממנה נגזור מסקנות לגבי התופעה. בכמה מן המקורות היהודיים מוזכרת בריה שחציה אדם וחציה דג, והיא מוזכרת בשמות שונים: "שריינ"א", "סירינ"ה", "סילונית", "סירונית", ו"דולפין".

בתלמוד מסכת בכורות (דף ח.) מובא: הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפנין? אמר רב יהודה בני ימא (בני ים). רש"י מפרש שם: הדולפנין פרים ורבים מבני אדם, שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים שיש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג, ובלע"ז 'שריינ"א' ('סירינ"ה').

גם התוספות (שם) מפרשים שבני ימא הלא הם יצורים שבמהותם מחזיקים בתכונות האדם, "הדולפינין פרים ורבים מבני אדם... יולדין ומגדלין מבני אדם". וזאת בניגוד לחוסר יכולת זו בשאר בעלי החיים.

תיאור מפורט יותר מביא החיד"א, בספרו 'מדבר קדימות' (מערכת ד'): "דג יש בים שקורין סירינ"ה, מחציו ולמעלה כדמות אשה בתולה, ומחציו ולמטה כתבנית דג, ומקום משכנה בסלעים ומקומות מסוכנים בים, ומדי עבור איזה ספינה, תתחיל לשורר ולזמר בקול נעים הרבה, עד כי תפיל חבלי שינה על כל אנשי האניה, ואחר כך נכנסת לתוכה והורגת ואוכלת יושביה".

אולם מפרשים אחרים פירשו דברי גמרא זו על דרך הפשט, וטענו שחז"ל התכוונו רק להתנהגותם של הדולפינים המוכרים לנו, ולא על יצורים שנראים בחציים כאדם. כך מבואר בספר 'הערוך' (ערך "דלפן"): "יולדת גוריה ומניקתה בדדיה, וזה טעם פרים ורבים כבני אדם". וכך ביאר גם רבי יעקב עמדין (היעב"ץ), וסימוכין לדבריהם ניתן למצוא בילקוט שמעוני (בראשית דמז, לא).

אמנם בערך אחר – 'סרני', מתאר ספר 'הערוך' את התופעה באופן מופלא: "היא מין חית הים, מחציה ולמעלה אשה, מחציה ולמטה דג. ראוה שר וספנים בים מלכות נורוויגא (נורבגיה), כחום היום, יושבת על שרטון (סלע בים), ובשומעה קול, צללה מיד בתוך הים".

גם בספר 'צל עולם' (חלק ב' שער י') כתב: ויש דגים אשר ראשם גופם פניהם ושדיהם כדמות בתולה, ומשוררים בנעימות, ונקרא שריינ"א".

בתורה, בפרשת ויקרא (פרק י"א פסוק י') כתוב: "וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם". ובמדרש 'תורת כהנים' מובא, שהמילים "נפש החיה" באו לרבות את ה'סילונית'. ופירש הרמב"ן ש"שרץ המים" הוא ככלל הדגים בים. ו"נפש החיה" הם החיות שחיות במים, אך יש להם רגלים, והן הולכות כחיות בשדה. "חיה", זו חית הים, נפש, בן הסירני. הראב"ד אף הוסיף ש'סירונית' (או 'סילונית') היא חיה שחציה אדם וחציה דג ומנגנת (=שרה) כאדם.

בספר 'ערוך השולחן' (יו"ד פג, ז) אף נדון באריכות האם יש לדג זה סנפיר וקשקשת.

נמצא אפוא, שיצור זה המכונה בפי כל 'בת הים', אכן קיים על פי היהדות, ואף הופיע לחופי נורבגיה. אך האם נכונות האגדות שהיו עוד בני אדם שראו אותו? זאת לעולם לא נדע באמת.