לקראת שבת זכור: האם יש חיוב מחיית עמלק בזמננו?

האם מצוות מחיית עמלק נהוגה בזמננו? ברמב"ם כתוב: מצות עשה להחרים שבעה עממין, שנאמר: החרם תחרימם, וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו - עובר בלא תעשה שנאמר: לא תחיה כל נשמה, וכבר אבד זכרם.

וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר: תמחה את זכר עמלק, ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר: זכור את אשר עשה לך עמלק, מפי השמועה למדו: זכור - בפה, לא תשכח - בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.

עיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על כלל ישראל, וכן אמרו חכמים, שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: תחילה להעמיד להם מלך, לאחר מכן להכרית את זרעו של עמלק, ואח"כ לבנות להם את בית הבחירה.

ואף שעיקר מצוות מחיית עמלק מוטלת על הציבור, מכל מקום גם על כל יחיד ויחיד מישראל מוטלת מצווה זו, ואם הזדמן לפניו עמלקי ויש בכוחו להורגו, ולא הרגו, ביטל את המצווה. וכיום נאבד זרעו של עמלק, אולם אם יתברר על אדם שהוא עמלקי ואוחז בדרכם, תהיה מצווה להורגו.

אל נחשוב כי עיקר המצווה היא המחייה הפיזית של עמלק (ודאי שבזמן שעמלק קיים, מחוייבים אנו למחותו) אלא הדגש הוא על "לא תשכח". כמו שכתב המלבי"ם עמלק זה לא היה ירא אלוקים, ההפך  עיקר מלחמתו הייתה נגד ה', נגד מושג האלוקות בעולם, ובזה צינן את האמבטיה הרותחת - בזמן שכל האומות היו מתיראים ממושג האלוקות ששרר בעולם אחרי יציאת מצריים.

"נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק, ומייד ממשיך המדרש שמביא רש"י תמו חרבות לנצח זהו עמלק, רוצה לומר רק שיתמו חרבותיו של עמלק לנצח אז המוסר והשלום שמשכינה תורת ישראל ישלטו ללא עוררין בעולם, אזי שמו של הקב"ה וכסאו שלמים. כלומר חשוב יותר למחות את הרעיון העמלקי של השמדת הזולת, את הכפירה במושגים האלוקיים של קדושת החיים והשלום, מאשר למחות את הגוף הארצי.