פורים: מקור מנהג התחפושות בפורים

בספרי חז"ל, הגאונים והראשונים אין זכר לתחפושות בפורים. אין לדעת מתי התחיל מנהג זה. הידיעה הראשונה על התחפשות בפורים הגיעה אלינו מן המאה ה- 13. כנראה, שבתחפושת פורים חלה התפתחות. תחילה החלו להתחפש בבגדי ערלים.

ביהדות, פורים הוא חג של שמחה והמנהג להתחפש בו מגביר את השמחה. המנהג משקף את רעיון היפוך הגורל כפי שקרה בסיפור מגילת אסתר, בו המן תיכנן להרוג את כל היהודים בחודש אדר, אך הגורל התהפך והמן וכל בניו נתלו על העץ שהמן הכין כדי לתלות עליו את מרדכי. "ונהפוך הוא".(אסתר ט א).

על-פי הסיפור במגילה – אסתר הסתירה את זהותה היהודית כשבאה לארמונו של אחשוורוש: "אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכַי" (מגילת אסתר, פרק ב פס' 20). גם אלוקים "מסתתר" במגילת אסתר – שם אלוקים לא נזכר אפילו פעם אחת במגילה, בניגוד לכל שאר ספרי התנ"ך.

בספר התודעה ליקט הרב אליהו כי-טוב טעמים רבים למנהג שמתחפשים בפורים, וכך הוא כותב, מנהג ישראל קדושים שמשנים בגדיהם בפורים ומתחפשים בלבושים של נכרים ובכיוצא בזה, לבל יכירום רואיהם. מנהג ישראל תורה הוא, ולא היו נוהגים אלמלא היו להם בו טעמים של אמת ושל חכמה.

לפיכך מתחפשים בבגדי ערלים, כדי שלא יכירו בין המן למרדכי ולקיים מצות חכמים: "עד דלא ידע", וכן הוא אינו יודע להבחין בין המחופשים לדעת מי הוא זה, ואולי באמת אינו יהודי, להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, וכשם שמחופשים אלה הדומים לערלים, אינם אלא יראים ושלמים עם ה´, כך היו ישראל שבאותו הדור, שלמים עם ה´ בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא לְפנים בלבד.

יש שכתבו שהטעם הוא כדי לקיים 'עד דלא ידע' וכו' וכך הוא לא יודע להבחין בין המחופשים. ויש שכתב הטעם להראות שכל מה שישראל חוטאים ומתדמים לאומות העולם, אינו אלא לפנים, וכשם שמחופשים אלה הדומים לערלים, אינם אלא יראים ושלמים עם ה', כך היו ישראל שבאותו הדור, שלמים עם ה' בלבם, ולא השתחוו לצלם של נבוכדנצר אלא למראית עין בלבד.

ועוד סמכו מנהג זה על מה שדרשו חכמים על הפסוק וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא (דברים לא) ואמרו: אסתר מן התורה מנין? שנאמר וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר – מכאן רמז להסתרת פנים ביום אסתר.