תמוה: גשמים בחודש אייר הם סימן ברכה?

המשנה במסכת סוכה מדמה את ירידת הגשמים ביום טוב ראשון של סוכות, לאדון שביקש ממשרתו ספל של מים, ושפכו על פניו. והנמשל הוא לעם ישראל שיוצא לסוכה, והקב"ה משליך עליו גשמים, ונדמה כמי שאומר לו "אי אפשי במעשיך".

אשר על כן, אנו מתחילים להזכיר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' רק מיום טוב האחרון של חג סוכות, הלא הוא חג שמיני עצרת.

והנה, זה עתה התחלנו להזכיר 'מוריד הטל' בחג ראשון של פסח, ונדמה לכאורה שיש בגשמים שירדו בסוף השבוע, סימן קללה.

אולם ככל שמדובר בגשמים לאחר הפסח, אומר הגה"צ רבי פנחס מקוריץ זצוק"ל שאדרבה יש בכך סימן ברכה. וכך כתב בספרו "נופת צופים":

"הגשמים שמן פסח ועד עצרת הם רפואה גדולה מכל התחלואים, שאין לך רפואה כמוהו בכל הרפואות, והיינו לעמוד על הגשם, ולגלות קצת את ראשו בכדי שירד הגשם על ראשו, וגם לפתוח פיו בכדי שירד הגשם לתוך פיו מימין".

יש המציינים כי סגולה זו נרמזה כבר בתלמוד, מסכת שבת דף קמז: "כולהו שקייני, מדיבחא ועד עצרתא מעלו". פירוש: כל שיקויי הרפואה מפסח ועד שבועות מעולים. וכתב החתם סופר בחידושיו (שם): דהיינו חודש אייר, ונרמז בפסוק "כי אני ה' רופאך".