סגולת המלח בימי ספירת העומר

מנהג קדמון וסגולה יקרה נהוג בהרבה מתפוצות ישראל, ליקח ביד מעט מלח במוצאי יו"ט ראשון של פסח שהוא ליל א' של ספירת העומר, ולקרוא עליו מזמורים קכ"ב, קל"א, קל"ג מספר תהלים, ופרשת העומר, ואח"כ לומר תפלה קצרה, ורק אחר כן לברך ולספור ספירת העומר. וכן יעשה בכל לילה שיהיה אותו המלח בידו בשעת הברכה, ובתום ימי הספירה שומרים אותו, ונזהרים שלא להניחו על הארץ, ועל ידי זה יהיה המלח מסוגל הרבה נגד עין הרע, ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. ומקורו טהור ממחזור בית הבחירה למהר"א חמווי זצ"ל. ואף בק"ק בית אל שבירושלים נהגו בזה. ומועיל גם כסגולה לשמירה, ולזרע קודש של קיימא, ולסימן טוב והצלחה.

יש שנהגו לעשות כן רק בלילה הראשון של ספירת העומר, אך מלשון מהר"א חמווי (שהוא מקור הדברים) משמע שצריך להחזיקו בכל לילה, אך אין צריך לקרוא כל הסדר הנ"ל אלא רק בלילה הראשון.

ונאמרו כמה טעמים בדבר:

הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א כתב, שמאחר שימים אלו צריכים שמירה, על כן לוקחים מלח לשמירה. וכעין מה שכתב הבן איש חי ששמים מלח בכלי שמוליך עמו לבדיקת חמץ לדחות המקטרגים.

טעם שני; בספר מחקרי ארץ כתב, שמנחת העומר טעונה מלח כדרך כל המנחות וזכר לכך עושים כן.

טעם שלישי; הרב בעל לב העברי כתב טעם על פי הסוד: לפי דעתי רמז לדבר לקשר סוד ספירת העומר ביסודות של או"א שמקודם הוא ברית מלח שם לו ערוכה בכל ושמורה להמשיך ממנו תיקון זו"ן למכוונים. והמשכיל יבין. ע"כ.

טעם רביעי; הרב יהונתן מאזוז מביא בדרך דרש ומוסר, על פי מה שידוע שסדום נהפכה ביום ראשון של העומר, בעבור קנאת איש מרעהו ומניעת חסד וצדקה לאחרים, ואפילו מלח לא רצו לתת כידוע ממעשה של אשת לוט, ובעבור זה נהפכה לנציב מלח כמו שכתב רש"י, וסדום נהפכה לגפרית ומלח כמו שנאמר "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דברים כט, כב),ושנים רבות אחרי כן (להבדיל בין הקודש לחול) נכשלו בכעין זה לפי דרגתם תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ונענשו באותו הזמן. על כן בימי העומר סגולה לאחוז מלח בידו שבזה יזכר מה אחריתם של אנשי סדום, ויתעורר בתשובה וינצל מ"עין הרע" של עצמו שלא יהא רע וצר עין בשל אחרים, אלא אדרבה בבחינת טוב עין הוא יברך ויבורך.