לקראת החזרה: ה’פלא יועץ’ בהלכות קדושת בית הכנסת

חלקים נבחרים מדברי רבינו בעל ה'פלא יועץ'. לטובת קוראינו, דלינו את תורף דבריו בערך 'בית הכנסת', ומהם ישמע כל חכם ויוסיף לקח, ערב כניסתנו חזרה להיכל ה'.

1. מצוה להשכים לבית הכנסת, והוא מן הדברים המנויים במשנה שמפרותיהם אוכלים בעולם הזה, ומהקרן לא נגרע והוא שמור לעולם הבא.

2. המקדים להיות ראשון הפליג מאד בזהר הקדוש (תרומה, דף קלא) בשבחו, דקאי בדרגא דצדיק, והוא תקון גדול לפגם הברית ונעשה רע אהוב רחימא דקדשא בריך הוא. לכן ישתדל להיות הראשון בבית הכנסת, ולכל הפחות מעשרה ראשונים לעשות נחת רוח ליוצרו, המשלם שכר טוב לעושי רצונו.

3. ישתדל מאוד לצאת מן הבית מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, ודבר זה חשוב ממעלת ההקדמה להיות מעשרה ראשונים. ועל כל פנים לא יעבור מלהניחם בעזרת בית הכנסת אם ביתו רחוק מבית הכנסת או שחושש ליוהרא או ללעג השאננים, ולא יכנס לבית הכנסת בלא תפילין. וידוע שאמרו על האר"י ז"ל שלא היה מעשרה ראשונים, לפי שהיו בני אדם שהיו מקדימים קודם עלות השחר, והוא היה רוצה לילך לבית הכנסת מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין, שהפליג מאד בזהר הקדוש (פר' ואתחנן דף רסה) בשבח המגיע להולך מביתו לבית הכנסת מעוטף בציצית ומכתר בתפילין, דמכרזי קמה: הבו יקר לדיוקנא דמלכא. והנכנס לבית הכנסת בלא תפלין ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך, קודשא בריך הוא אומר, אן הוא מוראי, הא סהד סהדותא דשקרא.

4. קודם שיכנס לבית הכנסת צריך ליטול רשות באמירת פסוק "ואני ברב חסדך", לא כמו רבים שאין יודעים ואומרים אותו אחר כניסה, אלא ישהה על הפתח כמי שחרד ליכנס לבית מלך רם ונשא איום ונורא ויטול רשות באמירת פסוק ואני ברב חסדך. וגם לפסוק זה צריך שיקדים לומר ברכות השחר,שאם לא אמר עדין ברכות התורה יש מי שאומר שאינו יכול לאמרו. וצריך לשנות ולומר, ואני ברב חסדו אבוא ביתו אשתחוה אל היכל קדשו ביראתו.

5. מה טוב ומה נעים שיתקנו תיבה לעניי העיר וישימו אותה בכניסת פתח בית הכנסת ויקבו חור בדלתו כדי שכל הנכנס לבית הכנסת יקדים ליתן שם פרוטה לצדקה, העשיר לו ירבה והדל לא ימעיט מפרוטה בכל פעם, ויאמר, אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז טו) זה דבר גדול ומועיל הרבה (ואני נהגתי לומר סדר זה, ולפעמים אני מוסיף בדברים לפי צרך שעה על כל צרה שלא תבוא, ישמע חכם ויוסיף לקח (משלי א, ה)).

6. קודם יציאתו לבית הכנסת, טוב לומר: הריני הולך לבית הכנסת ליחדא שמא דקדשא בריך הוא ושכינתה (בבקר) בדרועא ימינא (ובערב) בדרועא שמאלא, ואני מוכן לתן צדקה לעשות נחת רוח ליוצרנו לעילוי שכינת עזנו, ולכפרת עוונותי ועוונות אבותי, ולעילוי נשמתם, ולעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס, כדי שזכות רבי מאיר בעל הנס יגן בעדנו שנעבוד את בוראנו עבודה שלמה, עבודה תמה, לאורך ימים ושנות חיים, ולא תאונה אלינו רעה ונגע לא יקרב באהלנו, וכדי שבזכות רבי מאיר יהיה כל זרעי זרע קדש, זרע אנשים, שלמים במדות ובדעות בכל מיני שלמות. אלהא דרבי מאיר ענני. אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך (תהלים שם). בבית אלהים נהלך ברגש (שם נה טו). מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים (בראשית כח יז). ואני ברב וכו'. ומיהו לא יוכל לומר כל זה אלא כשבא בהשכמה שאין שום אדם בבית הכנסת, אבל כשיש אנשים מבית ומחוץ מחזי כיוהרא להיות עומד ושוהה בפתח בית הכנסת, אבל יכול להקדים לומר בבית או בדרך הליכתו אם השוק נקי, ועל כל פנים לא יפחת מלומר בפתח בית הכנסת פסוק ואני ברב וכו'.

7. אחר כוונת הלב הן הדברים. על כן צריך להיות ירא וחרד ורועש ורועד איך יכנס להיכל המלך כלי מלא בושה וכלמה. ויכוין באמרו ואני ברב חסדך אבא ביתך, שהוא אינו כדאי ליכנס להיכל המלך אם לא בעבור גודל חסדו ובזכות אבות ראשונים. ויכון, חסדך רמז לאברהם אבינו עליו השלום איש החסד קדשך, רמז ליצחק שנתקדש על גבי המזבח. ביראתך, רמז ליעקב שאמר מה נורא המקום הזה. ועל זכותם אנו נסמכים לכנס למקום הקדש:

8. החי יתן אל ליבו לעמוד שם באימה ביראה ברתת ובזיע, ושלא לשוח שם שיחת חלין חס ושלום מאימת השכינה השורה שם. וידוע שהחמירו מאד בזהר הקדוש (תרומה דף קלא:) על המדבר בבית הכנסת, ואמרו דנהיג קלנא בשכינתא ולית לה חלקא באלקא דישראל (אין לו חלק באלוקי ישראל), עין שם. תסמר שערת אנוש מראות חומר שבו, ולבבות יכאבו על שנעשה כהיתר לרבים מעמי הארץ ואין נגרע ששומעים לפעמים חומר שבו מהדורשים בעם ואף על פי כן אין מניחים מנהגם הרע ועולם כמנהגו נוהג. אוי להם לבריות מיום הדין ומיום התוכחה. וביותר פשתה המספחת הזאת בימי שמחות וגיל וימים טובים ולילי שמחת בית השואבה ויום שמחת תורה וימי הפורים וכדומה, מחמת ערבות השמחה מרבים בשחוק וקלות ראש, וכל מי שיש בידו למחות, ימחה על דבר כבוד שמו, ואם אין בידו למחות, יזהר בנפשו להיות כאלם לא יפתח פיו.

9. יש שרוצה ליזהר שלא לדבר בבית הכנסת, אבל כשמדברים אליו אחרים נראה לו כבושה וכיוהרא שלא להשיבו ולומר שאינו מדבר בבית הכנסת, ומתוך כך גם הוא מדבר בכאב לב עד שלבסוף נעשה לו כהיתר. והאיש הירא את ה' יאחזהו רעד מחמר שבו, ולא יבוש מפני כל, ויאמר בפה מלא, איני מדבר בבית הכנסת, שהרי זה דומה למי שרוצים לאבד ממנו הון עתק או להרגו, שלא יחוש לבושה ולא לשום דבר ויחיש מפלט לו. על אחת כמה וכמה שצריך לחוס על נפשו ועל כבוד קונו. זה כלל גדול, שלא לעבור שום עבירה ושלא להימנע מקיום שום מצוה מפני הבושה, ועל זה אמרו (אבות ה, כ) הוי עז כנמר לעשות רצון אביך שבשמים. והנזהר בזה מלבד שניצול מעונש חמור, נותנים לו גם כן שכר כעושה מצוה, שמקיים מצות ומקדשי תיראו (ויקרא יט ל), שבית הכנסת הוא מקדש מעט וצריך לירא ממנו.

10. מכלל מורא בית הכנסת שלא יתן שם בקולו קול עז אפילו לקרוא לשום אדם או למחות ביד אחרים העושים שלא כהוגן, אלא כשצריך לדבר ילך אצלם וידבר להם בלחש בנועם שיח ובכובד ראש כעומד בהיכל המלך. ועין רואה איך עומדים בפני שרי הארץ ושופטיה בכבוד גדול ואין קול ואין עונה קול דממה דקה, על זה ידוו כל הדווים, וגם העכו''ם המתהללים באלילים ביושבם בבית תיפלותם עומדים בכבוד גדול באימה ויראה. והן אמת שהעומד לפני השופט עיניו יחזו את אשר לפניו, ואם ירצה לדבר איזה שפת יתר בחרונו יבהלוהו וחמת מלך מלאכי מות, לא כן העומד בבית הכנסת שאינו רואה את אשר לפניו ואין נפרעים מן האדם תכף ומיד, אלא בדרך שאדם רוצה לילך מניחים אותו, ויצר סמוך עומד על ימינו לשטנו, ומסיתו הסת כפול להעבירו על דעת קונו, זהו כל רעת האדם בארץ. אבל חובת גברא אשר הוא יהודי ומאמין באמונה שלמה במציאות ה' מלך נורא ואיום בכל מקום, מלא כל הארץ כבודו, וביותר מתגלה הארתו והשראת שכינתו בהיכל קדשו, והוא משגיח על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו, ומשלם אפילו על שיחה קלה אם לטוב ואם למוטב, היום לעשותם ולמחר לקבל שכר וענש, וביד האדם לכוף את יצרו וכך היא חובתו וכך נאה לו וזה כל האדם. אשרי איש ירא את ה' בכל מקום וכל שכן בהיכל קדשו הס מפניו, ולא ישמע קולו בבואו אל הקודש לדבר עם חברו. וגדר גדול גדרו ראשונים שלא לדבר עם חבירו אפילו בדברי תורה כדי שלא יחשדנו שומע ולא יורו התר לעצמם.

11. הזהירות שלא לדבר בבית הכנסת היינו אפילו שלא בשעת התפלה, אבל בשעת התפלה אפילו שלא בבית הכנסת צריך לזהר שלא לדבר מתחילת התפלה ועד סופה. וידוע מאמר רבותינו ז''ל שאמרו (ברכות ו א) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. ועוד אמרו (שם ח א) כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם נקרא שכן רע וגורם גלות לעצמו. אשר על כן ראוי להשתדל מאד להתפלל בבית הכנסת, אפלו אם מוכרח להתפלל ביחיד ילך לבית הכנסת ויתפלל, וכל שכן שצריך להשתדל הרבה להתפלל בבית הכנסת עם הצבור, ולא יתפלל ביחיד ולא בביתו אפלו עם מנין, אם לא מחמת אנס גדול, כי מאבד טובה הרבה. ודי בזה למי שיש לו לב טוב, כי מי שאין לו לב טוב לא יכנסו בו דברים כהנה וכהנה.