ל"ג בעומר
רבי חיים ויטאל בספרו שער הכוונות (פז.) כותב כך: "ואני ראיתי למורי (האר"י) ז"ל שהלך לשם (למירון) פעם אחת ביום ל"ג בעומר הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הראשונה שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך. וה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי, שבשנה הראשונה קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מוז"ל, שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה יום משתה ושמחה.
"גם העיד ה"ר אברהם הלוי, כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם, והיה נוהג לומר בכל יום נחם וכו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו הרב ז"ל, כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו, ואמר לו אמור את האיש הזה אברהם הלוי, כי למה אומר נחם ביום שמחתנו? ולכן הוא יהיה בנחמה בקרוב. ולא יצא חודש ימים עד שמת בן אחד, וקיבל עליו תנחומין.
ומסיים המהרח"ו "וכתבתי כל זה להורות, כי יש שורש במנהג הזה הנזכר".