רץ בוואטסאפ
בראיון מיוחד ומרתק היא מספרת:
"זה היה מתוכנן! המוסד הכניס אותו לעבודה במשביר, כדי להכין אותו ליציאה. מכיוון שדמותו בסוריה היתה של סוחר עשיר, ידע בהנהלת חשבונות עזר לו להיטמע. הוא לא היה במשביר במקרה.
"הוא עבר אימונים בבית. איש מוסד היה בא לבית שלנו בבת ים ויושב איתו שעות על גבי שעות, עושה איתו שיחות ארוכות. לא מזכירים את זה. אלי היה מביא הביתה עבודה של פענוח. לא ידעתי מה הוא הולך לבצע, לא ידעתי מה תפקידו, אבל לא היה ספק שהוא לא עובד במשביר לצרכן".
"התבקשתי לא לשאול. אלי ביקש ממני לא להקשיב ולא לראות. הוא אמר שהוא עושה את מה שהוא עושה למעני, למען הילדים. 'תראי ותתעלמי', הוא אמר. 'תשמעי ותוציאי מהאוזן השנייה'. ואני שמעתי בקולו".
בספטמבר 1964 הגיע כהן לביקור בארץ בפעם האחרונה. בתו סופי היתה אז בת 4, עירית בת שנתיים, ונדיה היתה בהריונה השלישי, עם הבן שי.
"אני זוכרת איך הוא הריח את הילדים כשהוא היה מגיע לביקורים. ליטף אותם, רץ איתם. כשסופי היתה תינוקת בת שנה, ב־1961, הוא הביא לה שתי שמלות בצבעים דומים ועשה לה הוקוס פוקוס, בלבל אותה. היא התפקעה מצחוק. היא משכה אותו בחולצה, והוא חשב שהוא מתעלף. הוא התגעגע כל כך".