מדוע אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות?

כתב הרמ"א (או"ח סי' תצד ס"ג), ז"ל: ונוהגין בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות. ונראה לי הטעם שהוא כמו השני תבשילין שלוקחים בליל פסח זכר לפסח וזכר לחגיגה, כן אוכלים מאכל חלב ואח"כ מאכל בשר, וצריכין להביא עמהם שתי לחם על השולחן שהוא במקום המזבח, ויש בזה זכרון לשתי הלחם שהיו מקריבין ביום הכיפורים.

כלומר, מאחר ומבואר ביורה דעה (סי' פט) שלחם שאכלו עמו בשר אין לאכלו עם חלב, וכן להיפך, על כן צריך אף להביא עמהם שני לחמים, ויש בזה זכרון לשתי הלחם.

נמצינו למדים שיש לקיימה עם פת. בכלל פת, אף דברי מזונות האפויים, שהם בכלל 'פת הבאה בכיסנין'. עיין שו"ע או"ח סימן קסח (סעיף ז).

וכתב המג"א (ס"ק ח. הובא במשנ"ב ס"ק טו) ולכן נהגו לאפות לחם אחד עם חמאה, דאז בודאי יצטרך להביא לחם אחר לאכול עם בשר.

וכתב המשנ"ב (יב) ואני שמעתי עוד בשם גדול אחד שאמר טעם נכון לזה, כי בעת שעמדו על הר סיני וקיבלו התורה [כי בעשרת הדברות נתגלה להם עי"ז כל חלקי התורה, כמש"כ רב סעדיה גאון (בסידורו עמ' קצא) שבעשרת הדברות כלולה כל התורה] וירדו מן ההר לביתם, לא מצאו כי אם מאכלי חלב, כי לבשר צריך הכנה רבה, לשחוט בסכין בדוק כאשר ציוה ה', ולנקר חוטי החלב והדם, ולהדיח ולמלוח ולבשל בכלים חדשים, כי הכלים שהיו להם מקודם שבישלו בהם מעת לעת נאסרו להם, על כן בחרו להם לפי שעה מאכלי חלב, ואנו עושים זכר לזה.

באוצר המנהגים כתב הטעם, מאחר ובתורה ישנן תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח אבריו של האדם, ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה ימות השנה. צא חשוב ותמצא, שמצות לא תעשה של איסור "לא תבשל גדי בחלב אימו", חלה ביום חג שבועות.