אכילת חלב לאחר בשר

אכילת חלב לאחר בשר 

אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה ומאכלי חלב עד שישהה שש שעות (שו"ע (יו"ד סי' פט ס"א) והוא מדינא (ב"י או"ח סי' קעג)). וי"א שאינו מדינא רק גדר וסייג (רמ"א (שם בהגה) דכן נכון לעשות).

אכל בשר ונמשך בסעודתו יותר משש שעות מעת שסיים אכילת הבשר, אינו יכול לאכול מאכלי חלב עד שיסלק שולחנו ויברך ברכהמ"ז[1], דבעינן סעודה אחרת (יש"ש (סי' ט), ט"ז (פט, ב), ש"ך (פט, ה), מג"א (או"ח קצו, א), כנה"ג (הגה"ט, ג), פר"ח (ו), ברכ"י (שיו"ב ט)). ויש מקילין בזה (ברכת הזבח (ערכין ד)). והמחמיר תע"ב (הוראה ברורה (סק"ד, ובבה"ל הארוך ס"א ד"ה עד שישהה). ומ"מ אם כבר עבר זמן עיכול ואינו יכול לברך ברכה אחרונה על אכילתו, דינו כמי שכבר בירך ברכה אחרונה (דעת קדושים (מקדש מעט, ה), כה"ח (יט)). וכן אם אכל בשר פחות מכזית, או ששתה מרק בשרי בכף מעט מעט, שבכגון דא פטור מלברך ברכה אחרונה, די לו בהמתנת שש שעות ולאחר מכן יאכל מאכלי חלב (כה"ח (כה) בשם דעת קדושים (שם ו)).

אחר שהמתין שש שעות ובא לאכול גבינה, אין צריך קינוח והדחה, כיון שהרוק מנקה ומכלה את שאריות הבשר הנמצאות בפה במשך שש שעות ההמתנה (מגן אבות להמאירי (ענין ט), ריב"א (חולין קה.), אורחות חיים (סי' עב). ובאהל מועד (או"ה ו, ג) החמיר בזה, ולדינא בדרבנן נקטינן לקולא, כ"ה בהוראה ברורה (שעה"צ טז)).

בטעם הדין שצריך להמתין שש שעות, ישנם ב' טעמים: א. שהבשר מוציא שומן ומושך טעם מהקיבה עד זמן ארוך, ולאחר שש שעות שיערו חכמים שכבר פג הטעם (רש"י). ב. משום בשר הנדבק בין השינים, שלאחר שש שעות הוי כפרש בעלמא (רמב"ם). וצריך להחמיר כב' הטעמים (טור). לפיכך אם לעס לתינוק כדי לרכך לו את הבשר, אע"פ שלא בלע ואין כאן משיכת טעם, צריך להמתין (לחוש לדעת הרמב"ם), (שו"ע (שם)). וכמו"כ אם לאחר אכילת הבשר ציחצח את שיניו וניקה אותם משאריות הבשר, צריך להמתין (לחוש לדעת רש"י), (כה"ח (ב)). וכמו"כ אם מצא בשר בין השיניים לאחר שש שעות, אע"פ שי"ל שכבר נתעכל הבשר והוי כפרש בעלמא, צריך להסירו (שו"ע שם).

אף אם לעס לתינוק 'תבשיל' בשר שיש בו שומן, כגון שלעס עבורו תפו"א שנתבשל עם בשר או עוף, צריך להמתין אחריו שש שעות (פת"ש (א) בשם הפרמ"ג (מש"ז א) דמאחר ולעס בשיניו אין לפרוץ גדר. החיד"א (שיו"ב יב), זבחי צדק (ד), כה"ח (ג)).

הטועם בשר בלשונו ומיד הוציאו מפיו, או שהכניס מעט מרק או תבשיל בשר לפיו לטועמו ופלט אותו מיד, אינו צריך להמתין שש שעות, אלא ידיח פיו במים היטב ודיו (כיון שטעם חיך אין כאן שהרי לא בלע, וגם בין השיניים לא נכנס בשר כיון שלא לעס כלום, לכ"ע מישרא שרי. בא"ח (ש"ב שלח אות ט), כה"ח (ב) בשם הגר"ש קלוגר והזב"צ. ובפרט כשטעם ופלט 'תבשיל' של בשר דמן הדין שרי לאכול אחריו חלב ורק המנהג להחמיר וכדלהלן, בכגון דא שטועם ופולט, לא נהגו. כה"ח (נו)). וכן הטועם עיסת בשר טחון לאמוד טעמה, ופלט אותה מיד, א"צ להמתין שש שעות, אלא ידיח פיו במים ודיו (וכה"ג קיל טפי, כיון שאין הבשר מבושל, ליכא משיכת טעם. ואין חשש לבשר בין השינים כיון שלא לעס. בין ישראל לעמים (להגר"ד טהרני, פ"ה ס"ד הערה 11)).

אסור לטעום מאכלי חלב תוך שש שעות לאכילת בשר, גם אם הוא פולט את המאכל לאחר שטועמו (כדין כל האיסורים שאסור לטעום אותם. רמ"א (יו"ד סי' קח ס"ד), בא"ח (ש"ב אמור ה), בין ישראל לעמים (ה, ה)).

נכתב ועובד מתוך קובץ 'דיני בשר בחלב' שיצא לאור בערב חג השבועות אשתקד, ע"י כותב השורות.

[1] וכתב הרמ"א (שם) שי"א שאין לברך ברכהמ"ז ע"מ לאכול גבינה, אבל אין נזהרין בזה, ע"ש, ובט"ז (ג.), ובדרבנן אזלינן לקולא.