יהדות
תבשיל של בשר
נכתב ועובד מתוך קובץ 'דיני בשר בחלב' שיצא לאור בערב חג השבועות אשתקד, ע"י כותב השורות.
אף שבשו"ע (פט, ג) התיר לאכול חלב אחר תבשיל של בשר בהפסק של קינוח ונט"י, ובין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה אף א"צ ליטול ידיו, מ"מ באו"ח (סי' קעג) כ' בספרו בית יוסף שנהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל, ואין לפרוץ גדר.
מכיון שכל דין המתנה ו' שעות לאחר תבשיל בשרי הוא מכח מנהג, וכמש"כ הב"י (או"ח סי' צעג), כאשר נתערב בתבשיל הפרווה מעט שיירי בשר שהיו בשולי הקדרה, בכה"ג אין לו דין תבשיל בשרי להמתין אחריו שש שעות.
ובמנחת כהן (ספר התערובות פ"ב) כ' להחמיר אפי' דיעבד. ובפר"ח (שם) נחלק עליו, שכיון שדין נ"ט בר נ"ט אינו אלא הרחקה בעלמא שלא לגרום כן לכתחילה (לשיטתו), אם עבר ובישל על דעת לאוכלו עם חלב, לא קנסינן ליה ורשאי לאוכלו ברותח. וע"ע ביד יהודה (בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק יג) שהעלה שאפי' אם עשה כן לכתחילה, אין דינו כמבטל איסור לכתחילה. ולפי המבואר שדעת מרן להתיר לכתחילה על דעת לאוכלו ברותח, בודאי שאין מקום לקונסו (הליכו"ע שם עמ' עט).
כיון שאין כאן אלא זיעה, שהרי התבנית היא פרווה, ואין הזיעה של המאפה הקודם עושה את המאכל – שנתבשל שם – בשרי לאסור לאכול אחריו חלב, כיון שכל דין איסור אכילת חלב לאחר תבשיל של בשר הוי מנהג, היכא דנהוג נהוג והוו דלא לוסיף עלה. ובפרט כאשר תא האפיה גדול מ-30 ליטר. מה גם שעפ"ר בחום התנור כל הזיעה נשרפת לחלוטין (בי"ל פ"ו הערה 13).