יהדות
אכילת בשר לאחר חלב
דגים וחלב
נכתב ועובד מתוך קובץ 'דיני בשר בחלב' שיצא לאור בערב חג השבועות אשתקד, ע"י כותב השורות.
הן אמנם דדעת השו"ע (יו"ד פט, ב) דסגי בעיון ידיו ביום, ורק בלילה שאינו רואה היטב צריך רחיצה, וכתב הפר"ח (ט) דאף בלילה במקום שיש אור דינו כיום ומועיל עיון ידיו. מ"מ נהגו לרחוץ הידים לאחר אכילת הגבינה גם אחר שעיין בהם ולא מצא מידי. כ"כ הש"ך (ט) והפר"ח (שם), זב"צ (טז) וכה"ח (לב). ומ"מ בשעת הדחק שאין לו מים, יכול לסמוך על עיקר הדין לעיין בידיו היטב (מהריק"ש בערך הלחם (ב)). וכ' הכה"ח (לג) דבכה"ג נכון ע"פ לקנח ידיו בנייר או בסמרטוט אם אפשר, מפני לחלוחית הנדבקת בידים.
ודע שדין זה דלכתחילה ירחוץ ידיו, י"א שהוא רק כשאוכל בידיו (מהריק"ש (שם), פר"ח (שם), שו"ג (ח)), וי"א דנכון להחמיר אף כשאוכל במזלג או בכף (החיד"א (שיו"ב טו), כה"ח (לד)).
מכיון שאין זה אלא הכשר אכילה, כמו ניקור החלב ומליחת הבשר (תוס' חולין קה. ד"ה מים ראשונים). א"נ שאם יבדוק ידיו לאחר אכילת הגבינה וריאה שהם נקיות, מן הדין א"צ לרחוץ ידיו (רשב"א תו"ה ב"ו ש"ה).
ז"ל הזוה"ק: אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא, או בשעתא חדא, או בסעודתא חדא, ארבעין יומין אחזיא גדיא מקלסא וכו', ואי אוליד בר באינון יומין, אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא וכו'.
ובפירוש דברי הזוהר נחלקו הפוסקים; דעת הרש"ל (יש"ש פכ"ה ס"ו) והחמדת ימים (שב"ק פ"ח) והשולחן גבוה (ט) ויד אהרון (או"ח קעג) דהזוהר מיירי רק באוכל גבינה אחר בשר ולא באוכל בשר אחר גבינה. אמנם מאידך דעת מרן בב"י (שם) ושאר פוסקים דהזוהר מיירי גם באוכל בשר אחר גבינה.
עוד נחלקו בפירוש מש"כ הזוהר "בשעתא חדא או בסעודתא חדא", י"א דהיינו לאסור בשעה אחת אפי' בסעודה אחרת, או בסעודה אחרת אפי' יותר משעה אחת (פר"ח (ו), הגר"א (ו), חבורת שמואל (ג), והיינו דלכל הפחות שימתין שעה ויסלק הסעודה, ולאחר שעה וסילוק שרי מיהא. וי"א שכוונת הזוהר בדרך לא זו אף זו, והיינו לא רק בזמן אחד אסור (שעה אחת) אלא גם בסעודה אחת, ודבעי' סעודה אחרת ר"ל עד שיעור שש שעות (רבינו האור החיים הק' בפרי תואר (ו) בפי' הראשון, ושכן כוונת הב"י. וכן פשטות דברי הרמ"א (פט, ב), וכ"כ מרן החיד"א (שיו"ב ו) בשם ספר זוהר הרקיע, וכ"נ כוונת הראשית חכמה בס' תוצאות חיים (סי' קמד), וכ"כ הצרור המור (פר' משפטים). ואפשר שזו כוונת מהרח"ו בשער המצוות (שם) שכ': רבינו האר"י ביום שאכל גבינה לא היה אוכל בשר עד הלילה. ע"ש. והיינו שאם אכל גבינה בסעודת הבוקר (בשעה שישית שהיא סעודת ת"ח), לא היה אוכל בשר עד סעודת הלילה, והוא שיעור שש שעות. ובפרט שכ"כ בס' זוהר הרקיע, שהוא פירוש של מהרח"ו לס' הזוהר כמבואר בשם הגדולים.
אולם מאידך מצינו למי שכ' דמש"כ הזוהר שעתה חדא, לאו דוקא שעה אלא היינו באותו זמן כלו' חצי שעה (ברכת ה' (ח"ב פ"ו הערה 75), פרי הדר על הפרמ"ג (סי' פט ש"ד סקט"ז) בשם המטה ראובן (סי' קפו) אי משום דשעה ר"ל הפלגה והפסק בין סעודה לסעודה, ומופלג הוא חצי שעה כדחזי' בפ"ק בשבת דסמוך היינו חצי שעה, ויותר מכך הוא מפולג, ושעתא דקאמר הזוהר לאו דוקא שעה מכ"ד שעות. אי משום דשעתא חדא ר"ל זמן מסויים כנוסח הברכה "אי אפשר לעמוד וכו' אפי' שעה אחת", אי משום דכיון שעבר רוב שעה (ל"א דקות) ר"ל כשעה שלימה, כיעו"ש).
עוד נחלקו האחרונים אם בשר עוף בכלל חומרת הזוהר; י"א שגם בשר עוף בכלל האיסור (ב"י (שם), לבוש (או"ח צעג, יו"ד פט), מהר"ם בן חביב (שו"ת קול גדול, סי' צו)), וי"א דבעוף אין להחמיר כלל, כיון שבזוהר לא נזכר עוף (פרי תואר (ו), דמשק אליעזר (או"ח קעג), מור וקציעה (שם), שו"ג (ט), פר"ח (ו) ושכן הוא נוהג, החיד"א בשיו"ב (כב) בשם האחרונים, ערוה"ש (טו).
לפיכ"ז אף אותם שאין מדקדקים, ראוי שיקפידו עכ"פ שלא לאכול בסעודה אחת בתוך חצי שעה גבינה ואח"כ בשר, ועכ"פ בשר בהמה.