דברים שאתם חייבים לבדוק לפני שרוכשים חלקת קבר

הקבורה ביהדות היא ערך עליון ומקודש. כבר בתורה מסופר על אברהם אבינו ששילם הון עתק לעפרון החתי, כדי לרכוש אחוזת קבר לשרה אימנו, הלא היא מערת המכפלה שבחברון; בקבורת יוסף הצדיק, בהבאת ארונו לארץ ישראל, התעסק משה רבינו ע"ה; בקבורת משה רבינו התעסק הקב"ה בכבודו ובעצמו. ועוד כהנה. אי לכך, יש להתייחס לנושא זה בכובד ראש.

בשל מצוקת הקבורה ברבים מערי ישראל, בפרט אלה המרכזיות, החל משנת תשמ"ה (1985) החלו להנהיג ברוב בתי העלמין את שיטת 'הקבורה הרוויה' – המאפשרת חיסכון בשטח הקבורה, ובה נכללים סוגי קבורה שונים: קבורת מכפלה, קבורת-על, וקבורה רמה.

קבורת מכפלה, הינה קבורת שני נפטרים בקבר אחד, זה מעל זה. נעשית חפירה עמוקה, באופן כזה שאחר שנקבר הנפטר הראשון, מניחים לוחות על קברו ('אבני גולל'), ובזמן מן הזמנים נקבר מעליו נפטר אחר. קבורה זו נעשתה שכיחה בזמן האחרון, ופוסקי זמנינו הסתייגו משיטה זו, אך בשל המצוקה בה שרויים עמך ישראל עם דרישת הון רב על קבורת שדה, ישנם כמה תנאים שיאפשרו את הקבורה על פי ההלכה: א) שיהיה מרחק של ששה טפחים בין קבר לקבר. ב) שיקברו באותה מכפלה איש ואשתו בלבד. לא אנשים זרים זה לזה. ג) רק באופן שהאשה נפטרה ראשונה, שבאופן זה היא נקברת תחתונה, ובקבר העליון יקבר האיש.

הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל היה מורה שתלמידי חכמים לא יקברו ב'מכפלה', שאין זה לכבודם.

אגב זאת יש לציין, שבמצב שבו האשה נקברת ראשונה, וחפצים בני המשפחה לשמור את הקבר העליון לבעלה, ידרשו בני המשפחה לשלם כמה אלפי שקלים (כ 10,000 ₪) כדי לשמר את החלקה מחיים.

ב'קבר-מכפלה' לוח השיש שעל פני המצבה יתחלק לשניים, ועליו יכתבו פרטי שני הנפטרים הטמונים באותו הקבר.

קבורה נוספת היא קבורה בקומות; הקבורה העדיפה ביותר היא קבורת שדה, בה נטמן הנפטר בקבר באדמה שהיא קרקע עולם. כיום בונים קומות, כשבקרקע נטמנים הנפטרים. קבר זה אינו קבורת שדה, אלא קבורת בקומות. אף לשיטה זו קיימת הסתייגות בין פוסקי ההלכה, אך מאחר וקבורת שדה ברבים מערי הארץ – לצערנו – כרוכה בהון רב (החל מ 100,000 ₪), נחשב הדבר כשעת הדחק, ובלית ברירה הדבר אפשרי.

חשוב לציין שבבתי עלמין רבים, ישנם 'קברי מכפלה' ב'קומות', כך שלקבר ישנם את שתי הבעיות השונות ממסורת הקבורה היהודית העתיקה.

'קבורת על' גם היא כ'מכפלה' בה מטמינים מת על גבי מת באדמה, אלא שבשונה מ'מכפלה' שהיא קבורה מתוכננת מראש ולכן מעמיקים את הקבר ביותר, ב'קבורת-על' כאשר רוצים לקבור מת ליד מת ואין לידו מקום פנוי, מסירים את המצבה הקיימת, חופרי עד 'אבני הגולל' המכסים את המת התחתון, ומעליו קוברים את המת העליון, ומכסים אותו בעפר.

קבורה נוספת היא 'קבורה בכוכין'; בונים כמין בנין עב ורחב, וקוברים בקירותיו. גם בקבורה זו מקפידים על מרחק של ששה טפחים בין קבר לקבר. בניגוד לשני סוגי הקברים הנ"ל ('מכפלה' ו'קומות') בהן ישנה מצבה רגילה על הקבר, בקבורה בכוכין ישנו לוח שיש קטן, כ 60X60 ס"מ על פני פתח הכוך, ועליו פרטי הנפטר.

לקבורה זו התנגדות רבה בפוסקים, ואף מי שכתב ליישב את סוג הקבורה הלזה, הציע פתרון הלכתי שלמרבה הצער אינו מתיישם ברבים מבתי העלמין בארץ. עם כל זאת, דעת הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר ח"ט יו"ד סי' לד) ושכן דעת הגר"י רוזנטל אב"ד חיפה, וכן העלה הגר"א שלזינגר שליט"א (שו"ת שואלין ודורשין ח"ט סי' צד) להקל בדבר, בשעת הדחק כפי שמצוי כיום.

מה אנחנו יכולים לעשות לעילוי נשמת יקירנו שאינם בחיים? צפו