האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו: "יזכה לחיים האמיתיים וינצל מחטא ועוון"

בשיחה מרטיטת לב, שמסר השבוע האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו, ממיטת חוליו, דיבר הרב ארוכות על כבודם של תלמידי חכמים, והחובה להזהר זהירות גדולה בדבר, שכן עונשו של מבזה תלמידי חכמים הוא גדול וחמור.

בין הדברים פרש האדמו"ר כמה עובדות מדהימות שחווה בילדותו כשישב בצילו של זקנו הגדול ה"בבא מאיר" זיע"א, שעל ברכיו גדל, כשאם האדמוט"ר, הרבנית זרי שתחי', היתה הבת שטיפלה במסירות באביה, במשך כל חייו.

הסרטון ובו הדברים המרגשים מובא כאן, כאשר יש לציין שבשבוע האחרון, היתה פעילות רבה של לימוד תורה "מסביב לשעון לרפאות כבוד הרב פינטו.

במשך השנים חיזק האדמו"ר את כבודם של חכמי התורה, ותבע שוב ושוב מהאנשים לדעת מה ערכו של כל תלמיד חכם, כשלעיתים אנשים שוכחים שתלמיד חכם הוא אדם מרומם מעם, ויש להזהר בכבודו עד למאוד.

אחת מאגרותיו המרגשות של האדמו"ר, עסקה בהבטחה לכל מי שדבק בתלמידי חכמים ,כאשר בדבריו אמר האדמור:
כאשר התורה הקדושה מתארת את שבחו ומעלתו של משה רבנו, נאמר: 'ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האוהל'.  

ויש להבין, הנה שבחו ומעלתו של משה רבינו ידועים, שהוא אדון לכל הנביאים, ואין גדול ממנו בישראל (סוטה ט' ע"ב), ולא קם בישראל כמשה, והקב"ה דבר עמו כדבר איש אל רעהו, שזו מעלה גדולה ועצומה שלא זכה לה אף נביא. ולא עוד אלא, שהקב"ה היה חפץ להראות למשה רבינו את פניו ולגלות לו את הנהגתו כמובא בגמרא (ברכות ז' ע"א).

וכן מובא בילקוט שמעוני, שהראהו הקב"ה למשה מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, מה שהיה ומה שעתיד להיות. והנה אחרי שהתורה מתארת את שבחו של משה רבינו, על שזכה לגילוי השכינה בדרגה הגבוהה ביותר, מיד באותו הפסוק כורכת התורה יחד גם את שבחו של תלמידו יהושע, שהוא נאמן ביתו.

ויש להתבונן, מדוע היה צורך לפרש דווקא כאן את שבחו של יהושע, הרי במעלתו של משה רבנו עסקינן? ועוד יש להבין, מהי המעליותא והשבח הגדולים שנאמרו על יהושע בזה שהיה 'נער לא ימיש מתוך האוהל', והרי התורה לא משבחת את יהושע על גדלותו ועמלותו בתורה, או את חכמתו המרובה, או בגין איזה מעשה מרומם או הנהגה נפלאה שעשה,

אלא רק בגין שהיה ממתין ומצפה למשה רבינו ולא מש מן האוהל עד שובו, ומהי הרבותא בזה עד כדי כך שהתורה ראתה מקום לחבר את שבחו זה של יהושע יחד עם שבחו של משה רבינו? נמצינו למדים, שכמו שצריך לדבוק בהשם יתברך, כך צריך לדבוק בתלמידי החכמים מוסרי ומעתיקי השמועה, וכמו שכתוב (דברים י"א כ"ב) 'לאהבה את ה' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו', ודרשו חז"ל, וכי אפשר לומר כן (להדבק בהקב"ה)?, והלא אש אוכלה הוא?! 

אלא, הדבק בתלמידים וחכמים, ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו, והנדבק ללומדי תורה שהם מרכבה לשכינה, כאילו נדבק בהשם יתברך. לכן באותו הפסוק והפרק שהתורה מתארת את מעלתו ושבחו של משה רבינו על היותו שלם במעלת הדביקות והקירבה לה', והגיע לתכלית הראויה בענין זה, עד שזכה לדבר עם ה' פנים בפנים.

באותו הזמן והמקום ראתה התורה גם להזכיר את שבחו ומעלתו יהושע, שהיה דבוק לרבו גם כן בתכלית הדבקות וההתקשרות, שזהו גם כן סניף וחלק מההתקרבות וההתדבקות בה'. ומחמת שהיה יהושע דבק ברבו, על ידי כך ינק וקיבל ממנו את חכמתו, וחכמת יהושע היא כעין ודוגמת חכמת משה,
ואמרו חז"ל, פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה, והיינו, כשם שהלבנה אין לה אור עצמי משלה, והיא במהותה גוף חשוך ואפל, אלא מקבלת את אורה מן החמה, כך יהושע כל חכמתו ממשה רבו.

ואמנם הלבנה אין לה אור עצמי ואורה מועט משל החמה, אבל מכל מקום כל אורה של הלבנה הוא אור החמה בזעיר אנפין, וכל כמה שהלבנה רואה את פני החמה כך אורה גדל, וכשהלבנה מוסתרת מן החמה ג"כ אור הלבנה מתמעט והולך.

כך גם חכמת ומעלת יהושע, הם בבחינת חכמת ואור פני משה. ומשום כך דווקא יהושע היה המתאים והמוכשר ביותר להמשיך את הנהגת משה רבינו, ולא שאר החכמים והנביאים שהיו בעם ישראל.
משום שמשה רבינו קיבל תורה מסיני, ואת קבלתו מסר בשלמות ליהושע, וא"כ בחינת משה נמצאת אצל יהושע, כפני הלבנה שמקבלים אורם מפני החמה.

ואכן, הדביקות בה' היא היסוד שעליו עומד האדם, ועל ידה ישמר מכל חטא ועוון, וזה מה שאמר דוד המלך (תהלים ט"ז ח') 'שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט', ועל ידי שיהא ה' לנגד עיני האדם תמיד בכל עת ובכל שעה, נמצא דבק בה' ויזכור מצוותיו, וזה כלל גדול במעלות הצדיקים שהולכים לפני אלוקים.

וכאשר האדם מדבק עצמו בה' ובמידותיו ובתלמידי חכמים וצדיקי אמת, בזה מביא על עצמו ברכה וחיים, וכמו שנאמר (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולם היום, ומי שדבוק בה' בחשק רב וברשפי שלהבת אהבה, מובטח לו שיזכה לחיים האמיתיים וינצל מחטא ועוון.

צפו בסרטון המרגש של האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו