מצמרר - האדמו"ר רבי יאישהו פינטו שליט"א חושף את הפחד שעובר עליו בשנה האחרונה: "אולי זה היום האחרון"

התורה הקדושה והצדקה זה הכח שמוריד את הכח של עשו בתקופה הזאת. כמה שיותר לומדים תורה וכמה שיותר דבוקים בתורה וכמה שיותר משתדלים בצדקה זה עוקף ולא נותן לכח של עשו שהוא הכח של י"ז בתמוז עד תשעה באב ולא נותן לו להכנס ולהפריע ולהזיק לאדם בעבודת ה' של האדם.

אנחנו רוצים בעז"ה להסביר ולומר דבר. 
אנחנו רואים את דוד המלך "דוד מלך ישראל חי וקים" ואין לנו אדם במעלה רמה כדוד המלך. ודוד המלך ה' עמו ובכל מקום הלכה כמותו. כל פלפול תורה שהיו מפלפלים וחכמים מפלפלים ואומרים אחרת, הקב"ה היה איתו והלכה כמותו. כל מלחמה שדוד המלך היה יוצא בכל מכת חרב של דוד המלך היה הורג שמונה מאות אויבים. 

וירמיהו מצטער למה לא הורג אלף, ואז אומרים לו מהשמים על המעשה של אשתו של אוריה החיתי שבגלל זה אינו יכול להרוג אלף אלא רק שמונה מאות. "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו" מי יכול להרוג אלף במכה אחת, מי שנוטר את פריו ששומר את ברית קודש. ואצל דוד במעלה שלו זה היה כעין פגם, ולכן לא הצליח להגיע לדרגה הגבוהה ביותר שזה אלף אלא רק שמונה מאות. 

כמו שאמרנו פעם על אותו אדם שבא לאחד שיודע לבשל וביקש ממנו ללמד אותו לבשל אלף מתכונים ולימד אותו שמונה מאות. אותו אדם ששילם על אלף מתכונים הלך לרבי הקדוש, רבי יהודה הנשיא ותבע אותו לדין תורה. רבי הקדוש אמר לו איני יכול לדון ביניכם. והמפרשים אומרים שרבי הקדוש היה נכד של דוד המלך ואלף מתכונים אלו לא של אוכל היו אלא להגיע לאלף קדושות ואלף מעלות של מידת היסוד ולכן לא יכל לדון כשהסבא שלו לא הגיע לשם – לאלף אלא רק לשמונה מאות – זה פגיעה בסבא שלו ולכן לא רצה לדון דין זה.

דוד המלך הגיע למעלה הגבוהה ביותר שאין כדוגמתה

אנו רואים שדוד המלך כל חייו היה משתוקק להקב"ה. דוד המלך כתב ספר תהילים שענינו השתוקקות להקב"ה. דוד המלך היה מדבר להקב"ה, בוכה להקב"ה, מבקש מהקב"ה, צועק אליו, רוצה אותו. גם דברים שלא היה באפשרותו אבל היה מבקש מה'. חי רגע רגע את ה', נמצא רגע רגע ברצון ה'. "שפכי כמים..." דוד המלך היה שופך את ליבו כמו מים שנשפכים מנהר, ממפל, הלב שלו היה נשפך כמים לפני הקב"ה. דוד המלך כולו היה רצון ותשוקה לדבר ה'.

ולדוד המלך היה חלום גדול לבנות בית להקב"ה, לבנות את ביהמ"ק. וקנה שטח אדמה והתחיל לחפור והתחיל לצבור כסף לשמור לבנות את ביהמ"ק. ואז אמר לו הקב"ה אתה לא תבנה את ביהמ"ק משום שדמים רבים שפכת. דוד המלך היה צריך להלחם נגד הרשעים בחוץ ובפנים נגד הרמאים בפנים שנלחמו בו ונגד הרשעים שבאו להלחם מבחוץ הוא נלחם כנגד כל החזיתות. 

"כל משבריך וגליך עלי עברו" נלחמתי עם הכל, עברתי כל דבר שאפשר לעבור בחיים. דוד המלך נלחם והתמודד עם כל דבר. אבל הקב"ה אומר לו אינך יכול לבנות את ביהמ"ק כי ביהמ"ק הוא חסד והוא לכפר כנגד עברות של רציחה, למרות שהרגת לשם שמיים אינך יכול לבנות את ביהמ"ק ואילו בנך שלמה יבנה את ביהמ"ק. 

שלמה המלך 7 שנים מחייו פרש מאשה, לא שתה יין, לא אכל בשר והתרכז כולו לבנות את ביהמ"ק, וכשסיים הראה הקב"ה לכל העלם שבזכות דוד המלך שכינה שורה  בביהמ"ק. שלמה המלך ניסה להכניס את ארון ברית ה' אבל ברית ה' היה ברוחב של הדלת וצריך שהדלת תהיה ברוחב קצת יותר גדול כדי שארון ברית ה' יוכל להכנס בו.

והתחילו בנ"י לרנן שמא שלמה המלך פגם, שמא אנו לא ראויים. התחיל שלמה המלך לומר "בעבור דוד עבדך אל תשיב פני משיחך" הזכיר את דוד המלך ואז נפתחו השערים ושלמה הכניס את ארון ברית ה'. וכל אויביו של דוד שכל חייו רננו עליו פניהם נהיו כקדירה והתביישו והבינו שה' עם דוד וכל אשר פונה מצליח.

וכך אנו רואים פה ששלמה המלך בנה את ביהמ"ק, את הקירות, את האבנים את הזהב, את התכלת, את הארגמן, את הדברים שנראים גשמיים. אך את הרוח, את הנשמה של ביהמ"ק מי בנה – דוד המלך הוא בנה את הנשמה. 

ואיך בונים נשמה של דבר קדוש צריך לדעת יסוד גדול כשדבקים בהקב"ה וכשיש רצונות על טבעיים למשהו רוחני של הקב"ה, וחושב על זה ורוצה רק את זה וכמו שאמרנו "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה'" כל הרצונות וכל המהויים לשם המצוה המסויימת האדם בונה את הנשמה של המצוה הזאת. שלמה המלך בנה את הבנין הגשמי ודוד המלך בנה את הרוח של ביהמ"ק. דוד המלך הכניס את הנשמה בהשתוקקות שלו בשנים הרבות.

כשיבוא המשיח יהיו כמה קדושים וצדיקים שיהיו הבונים של ביהמ"ק הם יבנו את ביהמ"ק הגשמי משיח בן יוסף, משיח בן דוד, צדוק הכהן. אבל הרוח והנשמה של ביהמ"ק תיבנה ותכנס בתוכו ע"י התפילות, התשוקה, הצער של דורי דורות שאנו עם ישראל  משתוקקים ובוכים ומתפללים ומבקשים ועושים תיקון חצות ולא שוכחים רגע אחד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" זה הרוח של ביהמ"ק. ביהמ"ק נבנה בשני דרכים: בניה שבונים אותו ולמרות שזה רוחני מאוד אבל עדיין זה הבנין. 

דבר שני תשוקה של דורי דורות "ולירושלים עירך וכו'" שהתפללו וביקשו בתפילות שונות זה הנשמה ולכן כל מי שלא מתאבל לא יזכה לראות בתיקונה. מי שלא נזהר כעת בימים אלו בהלכות המיוחדות לימים אלו ולא מראה משהו משותפות של בנין ביהמ"ק אל יזכה לראות בתיקונה. לעתיד לבוא המשיח יבנה את הגוף של ביהמ"ק ואנו בהשתוקקותינו אנו בונים את הנשמה של ביהמ"ק. וכמה שיהודי יותר משתוקק הוא בונה משהו יותר עמוק.

צריך לדעת, דברים רוחניים ונפשיים אי אפשר לזהות אותם כי זה דבר פנימי  ועמוק. אדם אומר לשני אני אוהב אותך וזה יכול להיות מילה שלא ממש נכונה וזה יכול להיות מילה עמוקה מאוד. הדברים האלו "הנסתרות לה' אלוקינו..." הנסתרות להקב"ה. 

אבל צריך לדעת כשיש השתקוקות אמיתית זה עמוק מאוד ובא למשמעות ולכח לדורי דורות. אנו כעת בונים את העתיד של ביהמ"ק ואת העומק באהבה שלנו לביהמ"ק וההשתוקקות שלנו לביהמ"ק. בזה אנו בונים את העומק של שיבת ציון וביאת המשיח בנתינה ובדביקות ובמסירות להקב"ה, ע"י הרצון והמסירות שלנו אנו בונים את הנשמה של ביהמ"ק.

להרגיש את החורבן
בימים אלו יש מצוה גדולה וחשובה להרגיש את חורבן ביהמ"ק. שלא יהיו ימים רגילים אלא ימי מרירות בנפש, ימים של צער שנחרב הבית. מי שלא שקוע וקשור לעבר אין לו עתיד מי שלא מרגיש בחורבן אין לו עתיד נכון וטוב. אנחנו צריכים לחיות את חורבן ביהמ"ק דקה דקה, לחשוב רגע רגע, לצייר בעיננו את ביאת המשיח. אחד מהעיקרים של האמונה "אני מאמין באמונה שלימה... בביאת המשיח" צריכים להאמין אמונה חזקה שאינה ניתנת לערעור בביאת המשיח. וכמה שנאמין ונהיה חזקים בזה הכח של כל יהודי הוא חזק ויכול להגיע למקום גבוה ביותר.

אני רוצה לומר יסוד גדול. רבותינו אומרים שבתשעה באב לא מניחים תפילין אלא רק במנחה. מדוע לא מניחים תפילין בתשעה באב בבוקר אלא רק במנחה? 

צריך לדעת יסוד גדול. ביהמ"ק עלה כולו באש, וזה היה דבר נורא המקום הגדול "משוש כל הארץ" היפה ביותר "עשרה קבין של יופי ירדו לעולם ותשעה נטלה ירושלים" מי שלא ראה את ביהמ"ק בנוי לא יודע מה זה יופי מה זה קדושה, ביהמ"ק היה קדוש, רוחני ועילאי. כל דבר גבוה  וגדול היה בביהמ"ק.

ואז עלו פרחי כהונה לגג ביהמ"ק ואמרו להקב"ה: הפקדת בידינו את מפתחות בימה"ק והנה איבדנו וביהמ"ק נשרף הכל נחרב לא נשאר כלום קח מאיתנו את המפתחות האלו אין לנו איך לשמור אותם אנחנו תיכף מתים. ויצאה יד מן השמים ולקחה את המפתחות וקפצו פרחי כהונה אלו לתוך האש ומתו.

רבותינו הקדושים אומרים שיש כמין יד בשמים והיד הזאת נמצאת בשער מיוחד בשמים וכשעמ"י עושים רצון ה', שבט יהודה שולט על היד הזאת. ואם ח"ו לא הולכים בדרך ה', היד פורקת עול וזו "מפני היד שהשתלכה במקדשנו" אבל אם הולכים בדרך ה' שבט יהודה שולט בה ושבט יהודה נותן כח שהוא שולט. וככה כתוב "ידך בעורף אויבך" יהודה שולט ביד זאת שאין בה כח לשלוט. היד הזאת היא יד שמאל.

כשהולכים בדרך ה' שבט יהודה מכופף אותה ומוביל אותה שתהיה לדברים של קדושה ויראת שמים. ואם ח"ו לא הולכים בדרך ה' יד זאת מובילה וגורמת להרס וחורבן. וצריך להבין שהכח של הנחת תפילין בימים אלו חזק ביותר. כל אדם צריך לחזק יהודים להניח תפילין כח זה מכניע את הכח של היד הזאת.

לכתך אחרי במדבר
באופן כללי אלו ימים שאין לנו יותר כח. פעם היינו הולכים לכל מקום לחזק ולעשות כל מה שאפשר, אחרי כן פעם ביום השתדלנו לתת שיעורים. היום קשה מאוד וכל הקלטה זו מעל הטבע רוב היום אנו ישנים, רוב הים אנו לא מרגישים טוב. אנו משתדלים למסור שיעורים וזה נחת גדול שיש לנו עוד בחיים  לראות את הבן מקדש שם שמיים והולך בדרכים ישרות וטובות. אבל התלמידים של שובה ישראל שהם קדושים וטהורים "לכתך אחרי במדבר".

עברנו שנים של ארץ לא זרועה שראינו איך השטן נהיה חלק מאנשים וכרת ברית עם אנשים להשמיד ולהחריב כל חלקה טובה וזה היה זמנים ששתי הכוחות התחברו והנה הקב"ה הציל אותנו וב"ה פרצת ימה וקדמה רק תפילות ועבודת ה' רק זיכוי הרבים ועוד זיכוי הרבים ואנו רואים איך הקב"ה מנהיג עולמו בחסד וברחמים כמה טוב של תורה וקדושה.

אנו מבקשים מעומק הלב מהתמודדות שאנו מתמודדים כל הקלטה זו מסירות נפש קשה ביותר. אנו מבקשים מכל תלמיד של שובה ישראל. פעם היו רבנים היום זה בנוי אחרת היום כל שובה ישראל בנויה סביב התורות הקדושות שהם האור הגדול שהם משנים את התפיסה של העולם. כל חידוש תורה עליו נאמר "תורה שלמדתי באפי" תורה של יסורים, של  זיכוך, של כאבים, שבאה ממקום קדוש קדוש. 

ה' לקח הכל והשאיר עוד קצת דעת לחשוב ופה לדבר תורה. אפילו אוכל כמה ביסים ואח"כ מקיאים דברים קשים. כל תלמיד של שובה ישראל שלומד את התורות ומרגיש עצמו מן התלמידים של שובה ישראל צריך לצאת בכל כוחו בחרבו ובחניתו ללכת ולהפיץ תורה בכל הכח.
 
זה זמן שכל אחד צריך להגדיל ולהרחיב ולדאוג שהתורות של שובה ישראל יגיעו לכל יהודי בעולם. בהתחלה תרדפו ותתנו לאנשים לטעום "טעמו וראו" ולאחר מכן ירוצו אחריכם לחיות את התורה הזאת. זאת תורה מיוחדת. ה' אומר שלפני שיבוא משיח תצא תורה חדשה. זאת תורה חדשה אמנם לפי היסודות שהרי אנו עפר ואפר. 

אבל מתוך היסורים שבכל יום חיים וחושבים אולי זה היום האחרון כל חידוש תורה חושבים אולי זה החידוש האחרון 

כל ספר שמוציאים כתוב שבכל יום יראה עצמו האדם כאילו זה יומו האחרון כך אנו חיים במשך שנים וכך אנו חייים במיוחד בזמן האחרון. מפסח שני אנו מרגישים שכל רגע פוחדים שזה היום האחרון.

כל יום מדליקים נרות של צדיקים ומציירים מהו דין של הקב"ה חיים בפחד ואימה מה נענה על כל דבר שידונו אותנו מה נענה על כל מילה על כל מחשבה עד שמגיעים לכך שפוחדים לדבר. ובבקשה שזה יהיה זיכרון להפיץ את התורה של שובה ישראל להשתדל להגיע לכל יהודי שישמע וידע.