צום תשעה באב: מה מותר ומה אסור?

צום תשעה באב 2020: איסור אכילה ושתיה בתשעה באב

1.    תשעה באב אסור באכילה ושתיה, ואפילו מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות בתשעה באב, כדין יום הכפורים. 

2.    כל האוכל ושותה בתשעה באב לא יזכה לראות בשמחת ירושלים, וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, שנאמר "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה".

3.    יולדת עד שבעה ימים אחר לידתה, אסור לה בהחלט להתענות בתשעה באב, ומשבעה ימים עד שלשים יום מיום לידתה פטורה מלהתענות בתשעה באב. ואינה צריכה אומד. וכן כל חולה שאין בו סכנה, שבמקום חולי לא גזרו רבנן.

4.    המפלת אחר ארבעים יום להריונה דינה כיולדת, וכל שלשים יום מיום ההפלה אינה צריכה להתענות בתשעה באב.

5.    חולה שמותר לו לאכול בתשעה באב, וכן יולדת תוך שלשים, אוכלים בתשעה באב כהרגלם תמיד, ואין צריכים לאכול פחות פחות מכשיעור, אלא ביום הכפורים. ובברכת המזון לא יאמרו "נחם".

איסור רחיצה בתשעה באב

6.    הרחיצה אסורה בתשעה באב בין בחמין בין בצונן, ואפילו להושיט אצבעו במים אסור. ומיהו אם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר לרחוץ להעביר הלכלוך, ולא יטול כל ידיו, אלא רק לפי הצורך להעביר הלכלוך. והעושה צרכיו מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. וכן בנטילת ידים שחרית יטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. והכהנים שעולים לדוכן, כמנהג ירושלים, נוטלים ידיהם עד פרק הזרוע (כל כף היד, כרגיל), שכן היה קידוש הכהנים במקדש, מפני שאין רחיצה זו לשם תענוג אלא לשם מצוה.

7.    החולה האוכל בתשעה באב פת, נוטל ידיו כדרכו עד סוף פרק הזרוע, שאין רחיצה זו לשם תענוג, אלא לצורך המצוה.

8.    מי שהיה לפלוף על עיניו, ודרכו לרוחצם במים, רוחץ ומעבירו מעל עיניו ואינו חושש, כי אין רחיצה זו לשם תענוג. (מרן בש"ע סי' תקנד סעיף יא).

9.    נשים המבשלות בתשעה באב וצריכות לרחוץ את הבשר, מותר, ואין להן לחוש משום רחיצה.

10.    הבא מן הדרך ורגליו כהות מטורח הדרך, מותר לרחוץ במים. וההולך להקביל פני רבו או אביו או פני תלמיד חכם שגדול ממנו בחכמה, ולפניו אגם מים, עובר במים עד צוארו ואינו חושש. (יומא עז: ומרן בש"ע סי' תקנד סעיף יב).
איסור סיכה בתשעה באב

11.    הסיכה אסורה בתשעה באב, ואסור לסוך אפילו מקצת גופו. במה דברים אמורים בסיכה של תענוג, אבל מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. (מרן בש"ע סי' תקנד סט"ו). ומותר לסוך להעביר הזוהמא.
איסור נעילת הסנדל בתשעה באב

12.    אסור לנעול נעלים או סנדלים של עור, ואפילו סנדל של עץ המחופה עור אסור. ואפילו אם נועל נעלים על גרבים אסור. אבל נעלים של גומי או של בגד ושאר מינים מותר. ומותר לעמוד בתשעה באב על כרים וכסתות של עור להגן מפני הצינה וקושי הקרקע. ובשעת התפלה לא יעמוד על כרים וכסתות ויתפלל, שנראה כמתגאה.

13.    קטנים שלא הגיעו למצוות, מותרים בנעילת הסנדל בתשעה באב. ומכל מקום טוב לחנכם שינעלו נעלים שאינם של עור.

14.    מנעל של עץ שיש בראשו רצועת עור (הנקרא כפכף) מותר ללובשו בתוך ביתו בתשעה באב, כי אין הרצועה אלא כדי שיאחז ברגלו, ולא להגן (מהריק"ש). אולם כפכף שבעליונו מחופה כולו עור, אסור. 

15.    ההולך ברגליו דרך רחוקה, מותר בנעילת הסנדל (של עור), כי טורח וצער הוא ללכת יחף בדרך רחוקה. אבל כשהולך לשדה הסמוכה לעיר, אסור. והנוסע במכונית או בעגלה, אסור בנעילת הסנדל.

16.    ההולך במקום שהגוים דרים שם, יש מתירים ללכת עם נעלים, מפני שמלעיגים הגוים על ישראל שהולך יחף. אבל מרן הבית יוסף כתב, שלענין מעשה אין להקל בדבר.

17.    כל מצוות שנוהגות באבל ונוהגות גם בתשעה באב אסורים כל היום כולו, ואין אומרים אפילו באחד מהם מקצת היום ככולו, ולכן אנשים שמקילים לבוא למנחה של תשעה באב במנעליהם יש למחות בהם, ולהודיעם חומר האיסור, ושאין להקל בזה כל היום עד צאת הכוכבים.

איסור תשמיש המטה בתשעה באב

18.    תשמיש המטה אסור בתשעה באב. 

19.    בליל תשעה באב לא יישן במטה אחת עם אשתו, אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה, משום סייג וגדר.

איסור לימוד תורה בתשעה באב

20.    אסור לקרות בתורה ונביאים וכתובים, ולשנות במשנה ובמדרש ובגמרא בהלכות ובאגדות, משום שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". ותינוקות של בית רבן בטלים בו. אבל מותרים לקרוא בספר איוב, ובדברים הרעים שבספר ירמיה, ואם יש ביניהם פסוקי נחמה צריך לדלגם.

21.    אף הרגיל ללמוד "חק לישראל" בכל יום, בתשעה באב אין לו לקרוא בחק לישראל. וכן הרגיל בסדר "מעמדות" בכל יום, בתשעה באב לא יאמר המעמדות.

22.    ספרי מוסר המעוררים את האדם לשוב בתשובה ולהטיב אורחותיו, מותר ללמוד בהם בתשעה באב.

23.    יש אומרים שלימוד תורה אסור אפילו על ידי הרהור, ויש מתירים.

24.    מותר לכתוב חידושי תורה שנתחדשו לו בדברים המותרים בתשעה באב, מדין דבר האבד, דשמא ישכחם אחר תשעה באב.
איסור עשיית מלאכה בתשעה באב

25.    במקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושים, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושים. ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים. ומנהג כל ישראל בכל המקומות ששמענו שומעם שלא לעשות מלאכה בתשעה באב. ובליל תשעה באב יש להתיר עשיית מלאכה. (אור זרוע).

26.    כל העושה מלאכה בתשעה באב, אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה. (מרן בש"ע סי' תקנד סעיף כד).

27.    בעל חנות מכולת שמוכר דברי מאכל ומשקה, מותר לו למכור בכל היום, ואפילו קודם חצות.

28.    פרקמטיא להרויח ולהשתכר אסורה במקום שנהגו שלא לעשות מלאכה, אבל במקום שנהגו לעשות מותר, אלא שיש למעט, שהרי אפילו משנכנס אב ממעטים מלישא וליתן. ואם יש יריד, שהוא יום השוק, בתשעה באב, ואם לא יקנה או ימכור יפסיד, הוה ליה דבר האבד שמותר בכל מקום בתשעה באב.

29.    נוהגים שלא להכין בתשעה באב צרכי סעודה, שלא לשחוט ולא לבשל ולטגן וכיו"ב, לצורך סעודת מוצאי תשעה באב, עד לאחר חצות היום.

30.    מלאכת דבר האבד מותרת כמו בחול המועד. ופועל עני שאם לא יעסוק במלאכה לא יהיה לו מה יאכל מותר לו לעשות מלאכה לפרנסתו.

31.    מותר לסוחר לכתוב חשבונותיו ולכתוב מכתבים בכתיבה שלנו שאינה מעשה אומן. וטוב לעשות כן אחר חצות היום, היכא דאפשר.

32.    הבונה את ביתו על ידי קבלן גוי, מותר להמשיך בבנייתו גם בתשעה באב, כיון שרוב העיר בונים בתיהם בקבלנות. 

איסור שאילת שלום בתשעה באב

33.    אין שאילת שלום לחברים בתשעה באב, אלא יושבים דוויים ונאנחים כאבלים. ואם אחד מדלת העם אמר שלום לחבירו, משיב לו שלום בשפה רפה ובכובד ראש. ויש אוסרים אפילו לומר צפרא טבא (או בוקר טוב), ויש מתירים בזה. וכן נראה מצד הדין, אבל טוב שלא לומר כלום.

34.    אין לשלוח דורון לחבירו בתשעה באב, שזהו בכלל שאילת שלום. ומיהו אם הוא עני, ובפרט אם הוא גם כן תלמיד חכם העמל בתורה, מותר לשלוח לו דורון אפילו בתשעה באב.

35.    חייבים לקום ולעמוד גם בתשעה באב מפני תלמיד חכם, ומפני זקן, וכל שכן מפני אביו ומפני רבו המובהק, אף על פי שיושבים על גבי קרקע מפני האבל, וכן המנהג פשוט בארץ ישראל לקום מפני תלמיד חכם והרב המובהק בתשעה באב, כמו בשאר הימים. (וכבר אמרו בקידושין לב: מנין לזקן שלא יטריח שנאמר ויראת מאלהיך, וכ"ש שיש טירחא יתירה לעמוד מעל גבי קרקע).

36.    לא יטייל בשוק בתשעה באב כדי שלא יבא לידי שחוק וקלות ראש.

37.    איתא בש"ע יו"ד (סי' שצא ס"א), "אבל אסור בשמחה, לפיכך לא יקח תינוק בחיקו כל שבעה פן יביאנו לידי שחוק". ומקורו במ"ק (כו:). ונראה שהוא הדין לתשעה באב. ומיהו תינוק הבוכה מותר ליקח אותו להרגיעו.

ט' באב - הרב מנחם וייס. צפו