הלכות ומנהגים לאחר תשעה באב

א. משחרב בית המקדש תקנו חכמים שבאותו הדור שאין לבנות בית המסוייד ומכוייר כבנין המלכים, אלא כשמסייד בסיד משאיר אמה על אמה בלא סיד כנגד פתח הבית. והקונה בית מסוייד ומכוייר, הרי זה בחזקתו ואינו חייב לקלוף בכותלים. והנוהגים לצבוע בצבע שחור את האמה, לא יפה הם עושים.

ב. עוד התקינו חכמים, שהעורך שלחן לכבוד אורחים, מחסר ממנו מעט, שמניח מקום פנוי בלא צלחת, מן הצלחות הראויות לתת שם. וכן אשה ששמה עליה תכשיטים מכסף או זהב, משיירת מין ממיני התכשיטים שנוהגת בהם, כדי שלא יהיו כל תכשיטיה שלמים. וכל זה כדי לזכור את ירושלים בחורבנה, כמו שנאמר, אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני וכו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. ולכן חתן שנושא אשה שובר כלי זכוכית, זכר לחורבן.

ג. וכן גזרו חכמים שלא לנגן בכלי שיר ובכל מיני כלי זמר לשמוח בהם, ואסור לשומעם, מפני החורבן. ואפילו שיר בפה על היין אסור, שנאמר בשיר לא ישתו יין. וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי שירות ותשבחות ושירי הודאות לשם השי"ת, וכן זכרון חסדי הקב"ה על היין.

ד. וכן גזרו חכמים על עטרות חתנים שלא להניחן כלל, ושלא יניח החתן שום כליל תפארת בראשו, שנאמר הסר המצנפת והרם העטרה, [בזמן שהמצנפת בראשו של כהן גדול, עטרה בראש כל אדם, נסתלקה המצנפת מראשו של כהן גדול, נסתלקה עטרה מראש כל אדם (גיטין ז.)]. וכן גזרו על עטרת הכלה אם היא של כסף, אבל של גדיל מותר לכלה. ומיהו דוקא לחתן וכלה, שהיא שעת שמחה, אבל לשאר כל האנשים והנשים לא גזרו. ש"ע (סי' תקס סעיף ד).

הרב רפאל אוחיון - מה מוטל על כל יהודי לעשות? צפו