מצמרר כואב ומזעזע: הזעקה מהרכבת

התורה מצווה עלינו בפרשתנו לא לחרוש בשור יחד עם החמור.
וטעם הדבר, משום צער בעלי חיים. איזה צער בעלי חיים יש כאן?

שתי סיבות בדבר. הראשון, כי חומל ה' על כל מעשיו, ואין כוח החמור ככוח השור לסחוב כמוהו, השור הוא הרבה יותר חזק  ולכן הוא צריך להתאמץ מעל לכוחותיו ובזה הוא יצטער הרבה.

והטעם השני: כי השור מעלה גרה ולועס תמיד, והחמור אינו מעלה גרה , ויהא נראה לחמור כי השור אוכל והוא מתענה , וזה צער בעלי חיים גדול מאוד שהשור שנמצא ליד החמור ועובד יחד איתו ואוכל בכל עת נתון ואילו החמור איננו אוכל.  
מעשה מרגש עד דמעות היה באחד משנות השואה האיומה.

כפי שכולנו יודעים הנאצים ימ"ש היו שולחים את היהודים לאחר שדנו אותם למוות ברכבות משא. כך גם היה באחת מעיירות הונגריה, נקהלו גויי העיירה ליד תחנת הרכבת, וצחקו בשמחה ובהנאה על כך שלוקחים עוד "טרנספורט" (שילוח למחנות ריכוז והשמדה) של יהודים לגיא ההריגה. משהחלה רכבת המוות לנסוע, פרצו הגויים בשמחה רבה ובמחיאות כפיים. לציידם עמדו מספר יהודים מהעיירה, שבאו למקום כדי להיפרד מקרוביהם שהועמסו על הרכבת.

 ברגע שהרכבת החלה לנסוע , הוציא יהודי אחד את ראשו מחלון הקרון וזעק בקול גדול לאחד מידידיו: "שכחתי להאכיל את התרנגולים ,בבקשה תיכנס לביתי והאכל אותם"!

יהודי הולך לדרכו האחרונה ולא מעניין אותו כלל ועיקר ביתו,רכושו,כספו או חפציו.
מה כן? אוכל לתרנגולים. שלא יהיה צער בעלי חיים!

מצמרר כואב ומזעזע כמה גדול ההבדל בין יהודי לגוי. מצד אחד עומדים גויים ומוחאים כפיים מרוב שמחה על שלוקחים אנשים, נשים וטף להישרף ,ומהצד השני קורא יהודי הנשלח לשריפה לחבירו ומבקש ממנו שיאכיל את התרנגולים.
בכל יום אנו קוראים בקריאת שמע, "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת".

התורה אומרת לנו שאדם המגדל חיה או בהמה עליו לתת ראשון את האוכל לבעל החי ורק אח"כ הוא עצמו יכול לאכול.
תורתנו הקדושה היא היא הדואגת בראש ובראשונה לבעלי החיים שלא לצערם חלילה וחס.
אין עוד ארגון בעולם הדואג ומרחם על בעלי החיים כמו התורה שיורדת לרזולוציה הקטנה ביותר למען כל חי.

מי כעמך ישראל!
יהודים רחמנים בני רחמנים!
שבת שלום ומבורך וברכת כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל

אלול בצל הקורונה: מה יהיה הסוף? הרב אליעזר קפלן והרב עדיאל שפיגל בתכנית עולמות נפגשים. צפו