חובת ברכת המזון הלא היא מהתורה, שנאמר (דברים ח, י) "וְאָֽכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽךְ". ברכת המזון מורכבת מג' ברכות דאורייתא: הזן את הכל, על הארץ ועל המזון, ובונה ירושלים. ועוד ברכה רביעית דרבנן: הטוב והמטיב.
את הנוסח תקנו אבותינו הקדושים, כמבואר בתלמוד (ברכות מח:): אמר רב נחמן, משה תיקן לישראל ברכת הזן (הראשונה) בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ (שניה) כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים (שלישית); דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש.
הטוב והמטיב (רביעית) ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר, דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב, הטוב - שלא הסריחו, והמטיב - שניתנו לקבורה.
הסגולה המרכזית למדקדקים לקוראה מילה במילה מתוך הכתב, בכוונה גדולה, היא פרנסה בשפע. הסגולה בדוקה ומנוסה, שכן היא מופיעה בספר 'החינוך' (מגדולי הראשונים) שכותב (מצוה תל): "כך מקובלני מרבותי שכל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו", והביא את דבריו ה'משנה ברורה' (סי' קפה).