הרב והעיר – פעילות הגר"ע יוסף בעיר החילונית בישראל

הרב עובדיה יוסף הוגדר על ידי צוות הרבנות הראשית בתל אביב, כ"איש עבודה". בהעדר אופוזיציה במועצת הרבנות הראשית בתל אביב, הרב פעל ליישום משנתו, עכשיו כשנכנס הרב לעבודה הוא רצה יותר מכל, להוכיח כי הוא מסוגל לחולל מהפכות. 

יריית הפתיחה בפעילותו של הרב הראשי הספרדי החדש של תל אביב, הייתה במגרש הביתי שלו: בהרצאות ושיעורים בפני קהל. פנים אל פנים, יחיד מול קהל, הוא היה במיטבו. הרב הנהיג שיעור קבוע ובו ענה לשאלות של תושבים, שאלות של הפרט, שיכולות לסייע לכלל. 

ר' עובדיה פתח למעשה מפעל הסברה עירוני חדש שזכה לשם "במת המועצה הדתית". זה היה מפגש קבוע, מידי חודש, כאשר כל מפגש הוקדש לנושא אחר, בהשתתפות מרצים או מנחים בעלי שם. במת הפתיחה בכל אירוע הוקדשה לשאלות ותשובות לרב. אחד משמשיו של הרב הסתובב בין הקהל וקיבץ שאלות שכתבו המשתתפים על פתקים. הרב עיין בשאלות והשתדל לענות על כולן. 

הרב התמקד בשאלות שעסקו בבעיות שמטרידות את כולם. התשובות, שובצו במענה הענייני, שפה קלילה, חידודי לשון, אקטואליה ודברי תורה. בתשובות בלטה שפת חיי היום יום. התוצאה המיידית הייתה, הקשבה, התמדה של משתתפים ומגוון אוכלוסיות שנחשפו לדרשות. 

אולם הכינוסים של המועצה הדתית תל אביב הכיל 400 מקומות ישיבה והוא התמלא, עד שהמשתתפים קיבלו את הרושם שלעולם אין מקום פנוי בדרשות הרב. ר' עובדיה הקפיד להושיב לצדו את סגן ראש העירייה ואת יו"ר המועצה הדתית ובכך גם לא פסח על כללי הפוליטיקה הפנימית בעיר. 

במה עסק בשיעורים הרב? באחד הכנסים ענה הרב לשאלה של חיים רוזנבלום, תלמיד ישיבת "חידושי הרים" בתל אביב, ששאל האם מותר להכניס בשבת מים לתבנית במקררים חשמליים בשבת, מבלי לחשוש שמדובר ב'איסור בונה'. הרב נימק את ההלכה, פסק הלכה וניצל את ההזדמנות לספר מעשיה על קדושת השבת. הנוכחים באולם הרגישו שהרב לא רק פוסק, אלא מסביר, מנמק והכי חשוב, משכנע. 

בבמת המועצה הדתית, קבע הרב גם שיעור קבוע ל'אינטיליגנציה הספרדית' ולעשרות בעלי מקצוע עצמאיים, שביקשו לשמוע את דעת ההלכה בנושאים הקשורים לעניינם. ר' עובדיה קיבץ רופאים ואנשי רוח, כאשר הפניה נעשתה בעיקר לבני עדות המזרח, וסיפר להם על הלכות מדע לפי הרמב"ם. 

ועדת הרבנים לטהרה 
שבוע לאחר שנכנס הרב לתפקיד הרבנות בעיר תל-אביב, החליט הרב עובדיה ע"ה להקים ועדת רבנים מיוחדת שמטרתה: תגבור ההסברה אודות חשיבות 'טהרת המשפחה'. לזוג דתי, על פי ההלכה היהודית, חלים איסורים והיתרים שונים למגע בין בני זוג נשואים, הקשורים למועד הופעת המחזור החודשי של האישה. לשמירה על כללי הטהרה בין בני זוג, יש חשיבות מרחיקת לכת, לא רק על הזוג, אלא על עם ישראל כולו. (טהרת נשים, המחייבת דיקדוק בדיני טבילת נשים במקווה, קשורה לפי אותו קו, לניסים או לאסונות שפוקדים את עם ישראל). 

זאת הסיבה שהרב מינה שלושה אנשים בוועדה: את הרב יהודה אנסבכר שהקים את קהילת 'איחוד שיבת ציון' והיה ידוע כאיש מדע, ומורה לצרפתית ומישנה בגימנסיה לבנות בתל אביב. הרב אנסבכר היה מוכר כאדם שבא במגע עם כל חלקי הציבור התל אביבי, ולא רק עם הציבור הדתי בעיר ו ר' עובדיה ראה בקשר זה, חשיבות רבה. הרב השני שהיה חבר בוועדה היה רב שנחשב צעיר מאוד, רק בן 30, אך נבחר לתפקיד מתוך כמאה רבנים בתל אביב: הרב ישראל מאיר לאו, לימים הרב הראשי לישראל. הרב השלישי שישב באותה ועדה, היה הרב ר' עובדיה עצמו, ששיבץ את עצמו לועדה, במטרה להצביע על חשיבותה בעיניו. 

חשוב לציין כי מספריו החשובים ביותר, הוא ספרו 'טהרת הבית' ג' חלקים, הפורס לאורך ולרוחב את כל הלכות טהרת הבית, בצורה מעוררת השתאות, והוא נכס צאן ברזל בארון הספרים היהודי.

מיפוי בתי הכנסת בתל אביב 
ר' עובדיה החליט לאסוף את הרשימה המלאה של בתי הכנסת, אך לא רק בעיר בה הוסמך, בתל אביב, אלא בגוש דן כולו. מראש, הוא חשש שיקבל רשימות חלקיות ולכן פנה לכל משרדי הממשלה ובמקביל לעירית תל אביב. הרב קיבץ לבסוף רשימה של 700 בתי כנסת בכל אזור תל אביב רבתי. אחר כך, פתח את יומנו וקבע לעצמו יעד: לבקר בכל אחד מבתי הכנסת ולשוחח עם המתפללים בו, בשנה הקרובה. 

סבב בתי הכנסת התבצע גם בשבתות. אז היה הרב צועד לאורך קילומטרים ברחובות העיר, מביתו לבית הכנסת שבו קבע את הסיור. הוא סרב להצעות של גבאים וקהילות אמידות ברחבי העיר, לשכור עבורו חדר במלון סמוך לבית הכנסת והעדיף לחוש את העיר ברגליים. 

בביקורים הוא ביקש לשמוע על הבעיות של אותה קהילת מתפללים, איתר את המנהיגים באותה קהילה ובקרב קבוצות תפילה איתנות, הוא עודד, אפשר לומר ביקש וציווה, להנהיג שיעורי תורה, בנוסף לתפילות, כדי לשדרג את בית הכנסת למדרשה, בה שעות ההתעסקות בעבודת הבורא, גדולה יותר.  
במקביל, השתמש הרב בחותמת הממלכתית שקיבל ושיגר מכתבים, מבלוק המכתבים הרשמי של רבנות תל אביב, כדי לדרוש מהגורמים הרלוונטים בעירייה ובמשרדי הממשלה, להקצות פינה לבית כנסת בכל ריכוז בו פותחים מתנ"ס או מועדונים לעולים חדשים. "תרבות חילונית מצריכה פתרון של תרבות תורנית" הסביר לאנשיו. הרב הוסיף, כי בתי הכנסת הם לא מקום אליו מגיעים רק דתיים, אלא גם ציבור מסורתי גדול ולכן כל בית כנסת הוא בסיס גיוס ציבורי לחזרה בתשובה. זהו מקום בו יכולים נציגי הדת באותה קהילה, לזכות בהכרה ממלכתית ולצבור אוהדים, כשהכל, מתחת לפני השטח, בלי לעורר התנגדות. הסיסמה שהורה הרב לרבני הקהילות הייתה אחת: קירוב ולא כפייה. "כאן (בתל אביב) רק כך יש לנו סיכוי", הסביר. 

בבית הכנסת אוהל מועד, סמוך לתחנה המרכזית הישנה, הגיעו מתפללים רבים. חלקם הגיע לתפילה בנסיעה, שנחשבת חילול שבת בפרהסיה. היו אלה צעירים מסורתיים, כאלה שספגו בבית אבא קידוש בשבתות וחגים, לפעמים ביקור בבית הכנסת, אך למדו בבתי ספר חילונים ולא הקפידו על תרי"ג מצוות. כאלה שנהנים מפיוטי התפילה ומהווי הקהילה, ואחר כך נוסעים לבילוי של ליל שבת בחוף הים. 

קבוצת מתפללים אדוקה יותר, ביקשה מהרב הראשי להוכיח את המתפללים המסורתיים והציגה בלעז את העובדה שהם מגיעים לתפילה ביום הקודש, תוך כדי פעולה של חול. ר' עובדיה סרב לומר את דברי התוכחה. הוא חשש, שהערה ישירה בנושא לאותה קבוצת מתפללים מסורתית, עלולה לגרום להם לקטוע את הביקור הקבוע בבית הכנסת, ולאו דווקא את הנסיעה בשבת. 

שיטת השינוי שביקש להנהיג, הייתה באמצעות שיחה כללית באותה קהילה. ר' עובדיה ביקש לשבצו כדורש באותו בית כנסת במשך כמה שבתות. בבית הכנסת, התנגדו. לדבריהם, כפי שהיה מקובל במשך שנים, רב דורש בבית הכנסת רק פעם בחודש, ביום שבת בבוקר, וזאת כדי לא להכביד על הקהל, שבא להתפלל ולא בא לשיעור תורה. הרב התעקש. הוא ביקש שינוי ולא הרפה. אצלי זה יהיה אחרת, נהג לומר. תחילה, חלק מהמתפללים יצאו מהדרשה וניצלו אותה כ"הפסקה" בתפילה. שאפו אוויר בחצר בית הכנסת. הרב דרש בקצרה. ביקש להעביר מסרים קולעים, מתובלים בהלכות שבת ושזורים בהלצות מחיי היום יום, גם של אותה קהילה. דברי הרב הפכו לגימיק נעים ששבר את רצינות התפילה. מספר המאזינים גדל ומספר היוצאים ל"הפסקה" נעלם. בין לבין, באמצעות מדרשים על בעלי חיים, 'הכניס' ר' עובדיה לנוסעים בשבת לבתי הכנסת, מבלי להזכיר את המעשה באופן ישיר. כעבור חודשיים, התייצב אחד מגבאי בית הכנסת בלשכתו של הרב והודה באוזניו: מספר הנוסעים בשבת נושק לאפס. השכנוע עבד. ומי שלא שינה ממנהגיו, מחנה את רכבו רחוק מאוד מבית הכנסת. הרב התמלא אושר וסימן את היעד הבא. 

טיפול נמרץ בבתי החולים בתל אביב 
הרב יוסף ריכז גם רשימה של כל בתי החולים באזור תל אביב. כמו במצרים, משם חזר לישראל לאחר שלא קיבלו את עצתו לכשרות בבית החולים, הוא יצא לשחזר את המעשה. הוא נפגש עם מנהלי בתי החולים, בדק את רמת הכשרות במטבחיהם וחקר לגבי שמירת השבת במחלקות השונות. מחימום מזון בשבת ועד פעולות מעליות והענקת התרופות לחולים. מוסד של המדינה זכאי להכשר מלא, אמר לאחד המנהלים ששאל לפשר הביקורים של הסמכות הדתית בעיר, ולאחר שהתברר שלא מדובר בביקור היכרות, נימוסים וברכות לחולים, אלא במדיניות חדשה. 

עשרות בתי חולים, בניהם בתי חולים גריאטריים, בתי חולים סיעודיים, בתי חולים לחולי נפש ובתי אבות, קיבלו מכתבים משלכת הרב הראשי של תל אביב. החתום, ר' עובדיה , ביקש מהם: פנו אלי בכל שאלה או בעיה הלכתית. המכתבים הגיעו לא רק למנהלים, אלא לראשי מחלקות ולעובדים במוסדות אלה. 

והשאלות הגיעו. למשל מקבוצת עובדים שמבצעת משמרת בערב ליל הסדר, ואשר ביקשה להקדים את עשיית הסדר לחולים, שמקיים בית החולים, כדי לצמצם את מספר עובדי המחלקה התורנים שיישארו מחוץ לביתם בשעת סיפור יציאת מצריים בחיק המשפחה. האם מותר להקדים את הסדר ואם החולים שומרי המסורת יקבלו נימוקים אלה, וייצאו ידי חובה בעריכת סדר שכזה? לכל שאלה, הייתה לרב תשובה והיו פתרונות מקוריים. הרב צבר קבוצת חסידים נוספת, תושבי העיר תל אביב, שאספו את פסקי ההלכה שקבע בנושאים שרבנים אחרים לא התייחסו אליהם, והפיצו אותם. 

בתי מלון זה לא רק נופש 
היעד הבא שסימן הרב, היה בתי המלון בתל אביב והסביבה. הרב כינס מלונאים, בכל הרמות, ממנהלי בתי מלון ועד חדרנים, הקשיב לבעיות הענף, שמע מהם נתונים לגבי תפוסת בתי המלון בימים השונים לאורך השנה, ביקש סטטיסטיקות לגבי אפיון קבוצות האורחים (יהודים, צליינים וכו') חקר אודות ההתנהלות מאחרי הקלעים, במטבח, במכבסה, בקבלה, של בתי המלון ובעיקר בשאלה, האם יש דפוס אחר בשבתות וחגים. 

בשלב השני, הוא הציע פתרונות שעולות בקנה אחד עם ההלכה, אך לא פוגעים באינטרסים של בתי המלון, במקומות שהדיווח על הנהלים לא היה לרוחו, זאת אומרת, לא התנהל על פי ההלכה. הרב הציע למשל, דרכים לחימום הארוחות בשבת, בלי לפגוע ברמת המזון המוגש לאורחים. או, דרכים עוקפות לרישום אורחים שנכנסים לחדר אוכל בשבת. (ניקוב ליד שם של אורח ולא סימון בכלי כתיבה). הרב הסביר, כי ביצוע פעולות פשוטות, יגרום לציבור דתי, לפקוד את בתי המלון ולהגביר את הכנסות המלון במידה ניכרת. 

בנוסף, המלונות שנרתמו לפשרות שהציע הרב, זכו לתמיכה מסוג אחר. הרבנות פירסמה מודעות קיר ומודעות בעיתונות, שקוראות להעדיף בתי מלון כשרים, עם הפירוט, של שמות בתי המלון שעומדים בדרישות הכשרות, או שהצטרפו לאחרונה לדרישות הכשרות בעקבות פעילות הרבנות הראשית. העידוד באמצעות הפרסום, נועד ליצור מוטיבציה ולהגביר את התחרות ובכך, לעודד את מקבלי ההחלטות בבתי המלון, לבקש מיוזמתם להגיע ליישור קו עם בתי המלון הכשרים, כדי שלא לאבד את קהלי היעד. 

כשרות האטליזים 
הרב ערך סיורים בשווקים והגיע לאטליזים ונקודות השחיטה של עופות ובקר בעיר. כך היה גם בשכונת התקווה. סיור שהתקיים, למרות שעוזרו של הרב הגדירו כ"סיור עם סיכון ממשי", שכן היה חשש, שניסיון לשנות שם נהלים, יגרום לתקיפת נציגי החוק (הרבנות). 
אכיפת החוק מצד פקח כל שהוא בשוק לא הייתה משימה קלה. 
'באתי לתפקיד, לא כדי להירתע מהציבור, אלא כדי להדריכו', הסביר ר' עובדיה לעוזריו, והתעקש לבצע את הסיור. 

הוא יצא בשעת בוקר מוקדמת ופסע בסמטאות השוק. עבר ממוכר למוכר ומשוחט לבעל אטליז, נשא ידיו בתנועה אבהית מעל ראשי בעלי החנויות וברך אותם לפרנסה והצלחה. זה הרב הראשי הספרדי החדש, עברה השמועה מבאסטה לבאסטה ומדוכן לדוכן. הרב חייך אל כולם, ניהל סמול טוק עם הפועלים. סטר להם בקלילות. לאחרים השאיר ברכות כתובות להצלחת העסק. בניגוד לחששות, הרב לא התעמת עם איש, אך גם לא דרש דבר מאיש. הוא רק הביט, למד את השטח והתיידד עם הרוכלים. 

כעבור שבוע, הגיע לביקור נוסף בשוק וערך מסלול דומה. הפעם נכנס לאותן חנויות, אבל כבר הרשה לעצמו לפתוח בכמה מהאטליזים מקררים. הוא הביט בנתחי הבשר ושאל בעדינות את בעל העסק, איפה חותמת הדיו המעידה על הכשרות. חקר מאיפה נקנה הבשר ומהם הרגלי הכשרות של המוכרים עצמם. התעניין מה שואלים הקונים לגבי הכשרות, האם הם מתעקשים שיציגו בפניהם תעודה? ולא שכח לדרוש גם לגבי פערי המחיר בין סוגי הבשר, שהגיעו מספקים שונים. 

הוא דיבר על המסורת היהודית, על בית אבא ועל הצורך לשמור על זיק יהודי. פה ושם סיפר מעשיה. האדיר את שמם של המוכרים והפליג בחשיבות שיש לכל אחד מהם ולאחריות גדולה שיש בידיהם: האכלת העם הנבחר באוכל כשר, אחד מהסממנים ששמרו על ייחודו של עם ישראל לאורך הדורות. 

בביקור השלישי ר' עובדיה כבר חילק אזהרות. מי שלא ישמור על מידת הכשרות הנדרשת, הזהיר, הרבנות הראשית תנהג בו אחרת. הוא צרף אליו פקידים ממשרדי המועצה הדתית וממשרד הבריאות, מגובה באנשי ועד הסוחרים של השוק. 

לאחר חודש מתחילת המבצע, ר' עובדיה כבר קיים סיורי פתע. בחנויות בהן מצא בשר לא כשר, דאג לכסות עוד באותו היום במודעות מטעם הרבנות הראשית והמועצה הדתית, בגנות מוצריה הטרפים, שלא עומדים בתקני משרד הבריאות. הציבור המסורתי הדיר רגליו מחנויות אלו וחרם הצרכנים השפיע על בעלי החנויות השכנים. 

ביקור דומה ערך במרכז לממכר עופות, בשוק של שכונת התקווה. משם יצאה תנובת העופות לכל חלקי העיר. במקום היה בית שחיטה גדול, שנמצאו בו, מבחינה הלכתית, ליקויים חמורים. הרב החליט שלא לסמוך על פיקוח הכשרות של אגודת השוחטים שפעל במקום והציב ארבעה שוחטים מוסמכים מטעמו. 

הרב ניהל את מאבקיו תוך שיתוף פעולה מלא עם ראשי מחלקות הרבנות המקומית והמועצה הדתית בתל אביב יפו, וכך הפך אותם למעשה, לחייליו בשטח. באחד התדריכים לארבעת השוחטים ולחברי המועצה הדתית, אמר: "בסוף הם יצאו עליכם עם סכינים שלופות" וסימן באגרוף קמוץ. "הכוונה לסכין הכשרה של השוחט", הרגיע אותם. השיחות עם אנשיו וחייליו, כמו תדריך זה, התבטאו תמיד בכפילויות לשון, מעט מבדחות, אודות המשימה האמיתית. 

חתונות במוצאי שבת 
הרב קבע כי אסור לקיים חתונות במוצאי שבת. הסיבה: ההכנות נערכות כל היום וקיום השמחה בערב, גורם לחילול שבת. 

ההחלטה עוררה אז זעם רב, כי קיום חתונות במוצאי שבת היה נפוץ ואופנתי. ר' עובדיה העביר את ההוראה בעניין לאגף רישום הנישואים של המועצה הדתית באזור תל אביב. חתונה היא תעשיה של ממש, אמר הרב. קיומה במוצאי שבת, גורר חילול שבת המוני. המוזמנים מגיעים מרחוק, ההכנות, ההתרגשות סביב החתן והכלה, התסרוקת, בישול המטעמים, השמחה של פעם בחיים. זוהי ממש פירצה הקוראת לחילול שבת . 

ההחלטה של הרב, עוררה עליה גם את דעתם של בעלי אולמות השמחה בעיר. זאת הייתה גזירה שגרמה להם לפגיעה בפרנסה. קבוצה של בעלי אולמות שמחה התארגנה ונפגשה עם הרב. הם ביקשו להסביר לרב, כי פגיעה בפרנסתם לא מקובלת וכי בכוונתם לפנות לבג"ץ נגדו. 

"יש לי מצפון שבג"ץ לא ישנה אותו", אמר, אבל ביקש להגיע לפשרה מולם. 

בעלי האולמות הסבירו כי לפי לוח השנה קיימת מצוקה, של ימים בהם אפשר לקיים שמחות. מצוקה, שמגבילה את ימי הפעילות שלהם ומגבירה את התחרות ביניהם. במהלך 50 ימי ספירת העומר, אמרו, חל איסור להתחתן, מלבד ביום ל"ג בעומר, החל במהלך ימי הספירה שבין פסח לשבועות. בנוסף, לא נוהגים לקיים חתונות מה-17 בתמוז ועד ראש חודש אב. 

הרב יוסף קבע שלא חייבים להחמיר. לפי ההלכה, לפי מנהג הספרדים, חל איסור להתחתן רק תשעה ימים: מראש חודש אב ועד תשעה באב. לא קיים גם איסור להתחתן מל"ג בעומר ועד חג השבועות. 

הוא נטל פיסת נייר קטנה וחישב יחד איתם: כמה שבועות יש בשנה, 52? נאמר שמתוכם ב-20 מוצאי שבתות מתקיימות שמחות. אני נותן לכם פה בלוח את השבועיים של ספירת העומר, ועוד שבועיים כאן, תוך שהוא מצביע על לוח השנה. בימים האלה יהיה לכם לחץ על אולמות, אתם תצאו ברווחים. בעלי האלומות הביטו ברב בחיוך וקיבלו בחן את פשטות הסיכומים החשבוניים שביצע. הם הסכימו לניסיון. 

הרב ראה בהצלחת היוזמה חשיבות כפולה. כזאת של שמירת שבת, לצד החזרת עטרה ליושנה: עטרת פסיקת רבני ספרד בהלכות היום יום. זאת, מאחר ולפתע הציבור פעל לפי ההיתר הספרדי. 

ר' עובדיה הפיץ את פסק ההלכה לשאר רבני הערים בישראל וביקש מהם לנהוג בצורה דומה, כדי להגיע לאחדות בפסיקה. חבריו ללימודים, למשל הרב דוד שלוש רבה של נתניה שלמד עמו בישיבת פורת יוסף, פסק מייד כמוהו. בדיקה של הרבנות בתל אביב ביררה, כי למעשה, ישנה רשת ענפה של רבנים עושי דברו של ר' עובדיה . הרב סימן וי על מטרה נוספת. 

בעיר ובכפר 
ההתעסקות בחיים בכרך הגדול, לא גרמו לרב ר' עובדיה להפקיר זירה אחרת, זו של רבני ההתיישבות העובדת. שם, התעוררו בעיות רבות: שנת שמיטה, עורלה, מעשר, שילוב ההלכה בעבודת האדמה, זיבול האדמה החקלאית, שחיטה, חליבה ובעיות רבות אחרות שמעסיקות לא רק את החקלאים והמשקים, אלא גם את ציבור הצרכנים הדתי. 

עד כה, התברר לרב, הרבנות הראשית ביקשה לכבות שריפות בתחומים אלה, יותר מאשר ליזום פתרונות. החקלאים דרשו אבא הלכתי, אחד שיעשה סדר בבלאגן. הרבנות האזורית בכל חבל, הפנתה את השואלים למומחים בכל תחום, אך נעדרה יד מכוונת, כתובת אחת שתרכז ותפתור את כל הבעיות של עובדי האדמה בישראל. 

הרב ביקר בישובים כפריים באזור המרכז ומעט דרומה. הביקורים בישובים היו בעיקר כדי להשתתף בשמחות, או כדי להשתתף בימי עיון. הרב הגיע להרצאות שם, בלי שביקש תמורה כספית או אחרת, בניגוד לרבנים אחרים שעשו כן. הציבור אהב את העובדה שהרב מהעיר הגדולה מגיע אליהם לכפר הקטן, מתוך אכפתיות. כך למעשה הפך ר' עובדיה לדמות ציבורית רבנית מחוזית, תוך שהוא מנצל את מעמדו בתור רב עירוני של תל אביב יפו. 

בעיות החקלאים התרכזו במחוז מרכז שבמשרד הדתות. 

מחוז מרכז כלל תחום שיפוט רחב: מעתלית ועד ראשון לציון. מי שעמד בראש המינהל אותו מחוז במשרד הדתות היה עו"ד הרב שמחה מירון. הקשר בין הרב של תל אביב לבין מנהל המחוז, היה מקרי וארע שנים לפני כן. מירון, אז תלמיד בכפר חסידים, ערך מחקר בנושא דיני כיבוי גז בשבת. הוא שלח מכתבים לכל הרבנים הידועים במגזר הרבני דייני בישראל. מתוך רשימה של עשרות רבנים, הוא זכה למכתב תשובה רק מאחד, מהרב יוסף. 

כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שסיים את לימוד הדיינות, יצא כמקובל לגיוס הסכמה לרבנות, כפי שנהוג באותם ימים, הבחינות לסמיכה, נערכו אצל כמה שיותר רבנים חשובים, כאשר כל אחד מהם מעניק תעודה משלו. מירון הגיע לישיבתו של הרב יוסף והציג את עצמו: 

שלום, קוראים לי שמחה מירון, באתי... 

ר' עובדיה קם ממקומו. תחילה, היה נראה כאלו הוא מזלזל בדורש לדיינות שמולו. הרב ניגש לספרייתו. בועד מירון משלים את המשפט, כאשר הרב בגבו אליו, הוא שלף מארון הספרים, ספר הדן בעיניין הלכות שבת. בין דפי הספר, היה מכתבו של שמחה מירון. 

מירון כמעט שכח את המכתב בנושא בישול בשבת ששיגר לעשרות רבנים חשובים כמה שנים קודם, אבל מייד הבחין בכתב ידו שלו. הוא נדהם מהסיטואציה וניגש למבחן ההסכמה. בסופו, זכה למסמך המיוחל, בכתב ידו של הרב. עם מינויו של הרב יוסף לרב הראשי של תל אביב, הציע עו"ד מירון לרב יוסף, לקחת על עצמו את בעיות עשרות המושבים החקלאים במחוז רחב הידיים. הרב יוסף נרתם לנושא וזרם החקלאים השואלים נע באופן קבוע מאז, ללשכתו בתל אביב. 

השמועה על רב ש'פותר בעיות לחקלאים' עשתה לה כנפיים וראשי משקים מכל הארץ קיימו עליה לרגל לתל אביב. שמו של הרב יצא לפניו, בעיקר בכך שניסה להבין את הבעיה, בשפת השואל, ולבסוף למצוא פתרון, תוך הקלה בדין. 

כך למשל, שאל הרב יוסף פרץ ממושב מגדים, אודות "פרות רועות בשדה ואוכלות מהעשבים אכילה גסה, מתנפחות והופכות מסכנות מרוב אכילה. רופא בהמות דוקר אותן במחט העשוי לכך בין הצלעות סמוך לכרס, באופן שיוצא מהן פרש, ולאחר מכן חוזרות לבריאותן וממשיכות לחיות שנים רבות והדבר הוא מעשה שקורה בכל יום. האם אין לחשוש ולהטריף אותן משום ניקוב הכרס ומה דין החלב שלהן"? שאל. הרב כמובן, העניק תשובות מפורטות. 

סדרת פעולות אלה של הרב בתל אביב, במשרה רבנית ממסדית, מול קהילה ישראלית מורכבת: חרדית, דתית, מסורתית וחילונית, גיבשה גם כלפי חוץ דמות של רב, שזאת אמירתו: ההלכה היא שיטת חיים. לכל שאלה, תשובה, וזהו נתיבה של התורה.