חתונתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרבנית מרגלית ע"ה

הרב אברהם פטאל, היה אחד מהשדכנים המוכרים בעיר. הוא היה יהודי אמיד, שהתגורר במרכז השכונה היהודית בעיר חאלב שבסוריה. יחד עם זכיה, אשתו, הוא גידל את רחל, מזל, משה, אביגדור ואת הבת הקטנה, מרגלית. האם נפטרה בליל פסח, בשעה שהשמש עמדה בין השמשות. השולחן עמוס הטוב לקראת חג החירות, הפך לשולחן אבלות. הכאב ושבר היו עצומים. 

מרגלית הייתה אז רק בת שמונה והתמונה של גופת האם, בעיצומן של עבודות הבישולים לקראת ליל הסדר - ולאחר ימים של ניקיונות, לא נמחקו מראשה לעולם. 

מות האם גרם לילדה המתבגרת לתוגה שלא נעלמה שנים. האב החליט בסופו של דבר לעבור ולהתגורר בארץ ישראל, אפילו שהדבר נחשב אז, עבירה על החוק. האב השיג אישורי יציאה מהארץ לשתיים מבנותיו, למרגלית ולמזל, בטענה כי הן חייבות לרחוץ בחמי טבריה, מסיבות בריאותיות. האישורים נומקו בחוות דעת רפואית, שחיבר רופא מוסלמי בחלב, ששיחד האב. 

מצוידים באישורים הפיקטיביים, נסעו בני המשפחה ברכבת מדמשק לקונטרה שברמת הגולן ושם עברו את הגבול לאל חמה, חמי טבריה. שאר המשפחה שהצטרפה, עשתה זאת תוך כדי סיכון שאם יתפסו ללא האישורים המתאימים, כל המשפחה תיעצר. הרב פטאל החזיק באמונה ותקווה כי שלוחי מצוה אינו ניזוקין. לפני המסע עלה לג'ובר, המקום בו נקברו רבנים יהודים שהוגדרו צדיקי סוריה ונשא תפילה: "אנא השם. עשה שאגיע לארץ שהבטחת לאבותיך. אשתי היקרה לצדך. למען הילדים". 

התפילות התגשמו וניירות המעבר לא נבדקו בקפידה. המשפחה השאירה את כל רכושה בסוריה, כדי לא לעורר חשד והגיעה לשכונת גבעת שאול בירושלים. למרות זאת, הרב פטאל הצליח להבריח כסף וזהב, ושרד גם בישראל, כאיש אמיד. 

בישראל הוא התחתן שוב עם סולטנה, כדי לקיים את הכתוב בהלכה, 'אסור לאיש להיות שרוי בלי אישה'. אחרי החתונה, הקדיש את מרצו בהקמת מוסד לימוד לתורה לבנים בשכונת נחלאות. 

לאחר כמה שנים, החליט האב לשלוח את בתו מרגלית חזרה לדמשק, כעובדת במפעל של משפחת ספרא. מסמכים זויפו שוב, ומרגלית נרשמה כבת למשפחת ספרא. במשך שלוש שנים שהתה בדמשק וסייעה לבני משפחת ספרא בעסקיהם. אביה עסק בארץ במרץ בשידוך בנותיו. 

"לנישואים צריך יראת שמים, מידות טובות וכמה הלכות שכתובות ברמב"ם. בלי התחכמויות. זהו המתכון לשידוך מוצלח", אמר לחבריו בבית הכנסת. הראשונה שהתחתנה הייתה האחות מזל פטאל, שהקימה משפחה עם גמליאל שבו. בשעה שמרגלית הגיעה לגיל 17 הציע לה שבו, לפגוש בבחור עובדיה יוסף, אז בחור בן 24. 
הרב עובדיה הגיע לפגישה הראשונה עם פרח ביד. בין הזוג נוצר מייד קשר והרב עובדיה החליט כי הוא מעוניין בבחורה. אביה של הנערה התעניין בגב הכלכלי של המחזר הראשון לבת הזקונים. 
ממה תתפרנסו? שאל. 
ר' עובדיה לא הסתיר את אמצעיו הדלים וזכה לתנועת ביטול מהאב. המשוואה שקבע האב הייתה ברורה, אין כסף, אין חתונה. 

מרגלית ועובדיה הפסיקו לצאת בהוראת האב. 

במקביל, החל האב להציע למרגלית בחורים אחרים, שמצבם הכלכלי שפיר מזה של הרב, אבל הרב לא ויתר. הוא גייס את השפעת רבני הישיבה בה למד, ישיבת "פורת יוסף", שהבחינו כי האהבה עלולה להסית את העילוי מלימוד ועיסוק בתורה. הם התגייסו להשמיע דברים בשבחו של ר' עובדיה, בביתו של הרב פטאל. 

הרב עזרא עטיה שנרתם ראשון למשימה, אמר לאבי המחוזרת, "רבי עובדיה עומד להפוך גדול הדור. דע לך שאין בכל הישיבה בחור כזה. חטוף אותו מהר, כי אין כמוהו". רב נוסף שניסה להשפיע על האב היה המקובל הרב מרדכי שרעבי. "סבור הייתי שזכייתה בחתן שהוא גדול הדור בנגלה, אך דע שהוא גם בנסתר", אמר. 

המשמעות, שר' עובדיה לא רק תלמיד חכם, אלא גם בעל כוחות גדולים. לבסוף, וייתכן שבעקבות מסכת הלחצים הרבנים, האב הסכים ואישר לבתו לחזור ולצאת עם ר' עובדיה. 

מרגלית סיפרה לחברותיה, כי נראה לה שבמהלך הפגישות ר' עובדיה לא מקשיב לה. הוא מהנהן בראשו ומאוחר יותר התנצל שלא הקשיב לדבריה כי שקע בסוגיה הלכתית. למרות זאת, היא הסכימה לצאת אתו, כי חיפשה מישהו עם ייעוד בחיים. 

הרב פטאל הסכים לחתונה, אך התנה זאת בגובה של 50 לירות עבור הנדוניה. משנסגרה ה'עסקה' המריא הסכום למאה לירות ישראליות. החתונה נדחתה לאחר שר' עובדיה הלין, כי אין בידיו את סכום כפול מזה שסוכם. התעוררה מהומה גדולה. 

לבסוף השיג ר' עובדיה את הכסף. האירוסין התקיימו בחנוכה. רבנים ומכרים גדשו את בית הרב והרעיפו שבחים על הנערה. לאחר שנראה היה כי הרב פטאל השלים עם הפרידה מהבת החביבה, הוא לא הסתיר את אהבתו גם לחתן. אחת התמונות הזכורות לבאי הבית, הייתה, של הרב פטאל יושב במרפסת ביתו ומקלף תפוח עץ. פלח אחד היה מעניק לבתו, השני לחתנו. 

החתן ר' עובדיה היה בן 24, הכלה מרגלית פטאל בת 17. תאריך החופה נקבע לתאריך ד' בניסן תש"ד. הימים, ימי המנדט הבריטי, עוצר ברחובות היה עניין שבשגרה. מי שהסתובב ברחובות אחרי השעה ארבע בצהרים, נעצר ונבדק בחשד להשתייכות להתארגנות העוינת את המשטר הבריטי. 

החתונה נקבעה לשעה שתיים בצהרים. 

אולם השמחות שנבחר הוא הקומה המרווחת בבית הספר שפיצר ברחוב עזרא בירושלים, שלא הרחק ממנו התגוררו הורי הכלה. הזוג צעד רגלית מהבית לחופה כשרוח חזקה מטלטלת אותם. 

"ימי ניסן הפוכים הם", ניסה להסביר ר' עובדיה לארוסתו את התנהגות השמיים הזועפים. "זהו חודש הגאולה, שעלול להפוך את הימים הרגילים לימים של ניסים גלוים". 

הכוס נשברה, זכר חורבן המקדש והזוג התחתן.