סוד עתיק התגלה בספר בעברית משנת 1480

צבע כחול ששימש לאיור כתבי יד יהודיים בימי הביניים נחשב כאבוד במשך כאלף שנים. כעת הוא התגלה לאחרונה מחדש בספר בן 500 שנה שנכתב בפורטוגזית ובאותיות עבריות.

אמנות האיור של כתבי היד עברה בסוד מאב לבן ומאומן לשולייתו. בכך הם רצו בעצם לשמור על סודות המקצוע מפני מתחרים. למרות זאת דרכי ההפקה של כל הצבעים ששימשו לאיור כתבי יד בימי הביניים התגלו במהלך השנים והפכו לנחלת הכלל.

חוץ אחד: הצבע הכחול שקרוי פוליום. דרכי הפקתו והשימוש היו ידועים בעת העתיקה ובימי הביניים, אבל אבדו בתחילת המאה ה-19 ולא התגלו מחדש למרות ניסיונותיהם של קבוצות חוקרים רבות במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21.

לאחרונה הודיעה קבוצה של חוקרים מאוניברסיטאות בפורטוגל ובהם מומחים לשימור כתבי יד, כימאים ובוטניקאים המתמחים בחקר הצומח של המדינה שהם הצליחו לפצח את סוד הצבע תוך שהם מסתמכים על ספר בעברית מהמאה ה-15.

הספר העתיק, שנקרא "הספר של הכנת כל הצבעים לכתבי יד מאוירים", משמר את אמנות הכנת הצבע ומציע רשימה של מרשמים ומרכיבים להפקה של 11 צבעים שונים עם שמות ציורים כמו "פסיפס זהב", "עופרת אדומה", "עץ ברזיל", "דיו קרח", "ורמיליון" וביניהם גם הצבע הכחול "פוליום".

הספר נכתב בפורטוגזית באותיות עבריות כדי להקשות על קריאתו בידי אנשים לא רצויים. מחבר הספר לא ידוע, אבל ככל הנראה הוא היה יהודי בן המאה ה-13 שהתמחה באיור ספרי תנ"ך בעברית.

העותק משנת 1462 הועתק בידי יהודי פורטוגלי בשם אברהם אִבּן חיים, רק כמה עשרות שנים לפני גירוש ספרד ופורטוגל. בספר הישן יש המון מידע על פירות הצמח הזעירים שמהם מופק הצבע, פירות לְשִׁישִׁית הַצַּבָּעִים, מתי וכיצד לקטוף אותם ואיך לייצר מהם את הצבע המיוחד, אך עדיין נדרשו לחוקרים יותר מעשר שנים של ניסויים כדי להצליח להפיק את הצבע מחדש ולצבוע באמצעותו בדים.

עכשיו, בזכות הגילוי, יוכלו משמרי כתבי היד לצבוע מחדש כתבים שצבעם הכחול של איוריהם דהה ולשמר את הצבע המקורי שבו אוירו, ובין היתר לסייע גם בשימור כתבי יד מאוירים של התנ"ך ושל המשנה.