התרופות למגיפה של האר"י ורבי חיים ויטאל

במכוני המחקר בארץ ובעולם שוקדים על מציאת חיסון לקורונה ועל תרופה למחלה. מתברר שהתרופה האולטימטיבית למניעת מגיפות שנמצאת בכתבי מקובלים ידועים כמו הרב חיים ויטאל והחיד"א.

רבי יוסף מולכו, מחבר הספר "שולחן גבוה" כותב ש"בזמן המגיפה, בר מינן מי שנרגש בעצמו שניגף, כתב הרב הארי ז"ל שישתה השתן שלו עם מי לימון, והוא סגולה נפלאה לחתוך ארס המגיפה, בדוק ומנוסה, וכן נהגו רבים". כן, שתן עם מיץ לימון, זו התרופה. החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, סבר "שזו רפואה אמיתית, דרך טבע וחכמי הרפואה, מהרמב"ם ז"ל", והראשון לציון חכם בכור מיוחס רפאל, שחי בירושלים, ציין ש"בזמן הנגף בר מינן נוהגים קצת בני אדם לשתות מי רגליים".

בספר "תעלומות חכמה" שכתב תלמידו, רבי חיים ויטאל ועוסק בענייני רפואה, כימיה ואלכימיה, מציע רבי חיים ויטאל מאות מרשמים לתרופות והדרכות רפואיות אחרות, וביניהם גם כאלו שנועדו למניעת ההדבקה בדבר, מחלה שהייתה נפוצה מאוד באותם ימים, או לטיפול בחולים שכבר נדבקו.

כמו למשל נשיאת אבני חן מסוימות, הזעה מרובה, הקזת דם, שתיית תרופות שונות ומשונות – שהמרשמים שלהן כללו גם שימוש בחומרים אקזוטיים כמו אבקת קרני צבי ואלמוגים אדומים, וכן, גם שתן.

"ישתה על הצום מעט מן השתן שלו עצמו, הראשון שישתין בקומו ממיטתו", כותב רבי חיים ויטאל, ואם בשתן לבדו לא די כדי למנוע הדבקה במגיפה, הנה מרשם נוסף מהספר: "ימס מעט צואת אדם יבשה ביין או מים, וישתה על הצום. יאכל על הצום ...מעשב רוטא, וצואת כלב לבנה מאובקת, ושומשומין ודבס (דבש ענבים), ומעט שתן נער".

רבי חיים ויטאל גם שלל עצות חכמות למניעת הדבקה וזה כאילו הם נכתבו בימינו על מגפת הקורונה: "הנהגת הבריאות היא שייסגר בבית אחד ולא ייכנס שם שום אדם שאינו נזהר מלהתחבר עם בני אדם. וכל דבר של מאכל יכול לקבלו מידי מי שירצה תכף באופן זה שהמביאו יניחנו על גבי הקרקע וזה ייקחנו משם, אבל לא ייקחנו מידו ממש... ייזהר משייכנסו אצלו עד אשר ירחצו הבגדים או האדם... ואחר כך יעברו עליו ארבעים יום ואז יכניסם לביתו. ואם איזה אדם מדבר עמו בהיותו מחוץ לבית, גם צריך שיתרחק עד שלא יגיע אליו ההבל של האיש ההוא".