מדהים: ניצול שואה שחזר בתי כנסת מגפרורים

בלילה שבין התשיעי לעשירי בנובמבר 1938 רעדה גרמניה: בתי כנסת בכל רחבי המדינה נפרצו, תכולתם נבזזה, הרהיטים נהרסו ולבסוף הם הועלו באש אחד אחרי השני. חלק ניכר מהמבנים היו בנויים מעץ – חומר זול ונפוץ במדינה, ולכן הם נדלקו ונשרפו בקלות. על פי הערכה של פרופ' מאיר שוורץ מעמותת "בית אשכנז" נהרסו ונשרפו לפחות 1,406 בתי כנסת באותו הלילה.

עדות מזעזעת לשריפה כתב אחד מבכירי הנאצים, שר התעמולה יוזף גבלס. "אני רואה זוהר אדום כדם, בית הכנסת בוער", כתב ביומנו האישי מי שהיה אחראי לאירועי ליל הבדולח. "הזעם העממי משתולל עכשיו. יש לתת לו פורקן. שמשות מתנפצות. בראוו! בראוו! בתי הכנסת עולים באש כמו בקתות גדולות וישנות".

גם לאחר השואה נשרפו בתי כנסת, במסגרת פוגרומים, כמו גם מהפצצות בעלות הברית במהלך המלחמה, מה שגרם לבסוף לכך שאלפי בתי כנסת ייחודיים פשוט נעלמו. כמעט ולא היה מי שישחזר או יספר את מה שהתרחש באותם מתחמים במשך מאות שנים. ההיסטוריה וחיי הקהילה באירופה הלכו לאיבוד בתוך שנים מעטות.

אלא שהודות לעבודה מורכבת מאוד של איש אחד, מבנים אלו קמו לתחייה, לפחות מבחינה ויזואלית. חנן ויסמן, ניצול שואה שנולד על גבול רוסיה ופולין, בנה במשך חודשים ארוכים דגמים של בית הכנסת בעבודה מורכבת ומדוייקת באמצעות גפרורים. גפרור אחרי גפרור, בית כנסת אחר בית כנסת, עיירה אחרי עיירה. כך, הגפרורים המודבקים מספרים את סיפור בתי הכנסת שהושמדו במהלך השואה.לפני מספר שנים נחשף סיפורו על ידי שניר כהן, נכדתו.

ויסמן עלה לישראל בגיל 49 עם אשתו ובתו היחידה. הם גרו בדירת שיכון קטנה בגבעתיים והתפרנסו ממכבסה שפתחו. לאחר שיצא לפנסיה, הקדיש ויסמן את עשרים השנים הבאות לבניית מפעל ההנצחה. כל בנייה של מודל ערכה חודשים של תחקיר מעמיק, בחינת התצלומים שנמצאו והבנייה עצמה – בצורה מדויקת. בסופו של דבר נוצרו 50 דגמים מרהיבים, ש-14 מתוכם נתרמו לבית עדות בניר גלים.

ניצול השואה, שתמיד אהב אמנות, אסף במשך השנים פריטים שונים ויצר מהם יצירות שונות. יום אחד הראה לו שכן דגם קטן של אונייה שהייתה עשויה מגפרורים, ובעקבות כך החליט ויסמן לעשות משהו דומה. כפרויקט הראשון שלו, הוא בחר את בית הכנסת בעיירה ודוביצה, סמוך לעיר קראקוב בפולין, שבה פגש את רעייתו לפני המלחמה.

במשך עשרות שנים הוא עבד בהתמדה, חקר, קרא, אסף תמונות ישנות של בית הכנסת ובנה את הדגמים פרט אחר פרט. מדובר היה במפעל חייו. הדגמים הראשונים נעשו רק מגפרורים, כשכל חלק נבנה בנפרד ואז הכל הורכב יחד. עם הזמן הוא הוסיף חתיכות עץ שונות לעבודות, כדוגמת מקלות ארטיקים ומוטות דקים. הוא גם השתכלל ועבר מדגמים קטנים לגדולים יותר.

כל הדגמים שהוא בנה הם בתי כנסת שנשרפו בשואה. כך למשל הוא בנה את דגם בית הכנסת שננה ב-1929 בווילייקה, עיירה ליד קובנה בליטא, שנשרף ב-1942. בית כנסת אחר שנבנה מעץ בשנת 1710 בגומביין, עיירה ממערב לוורשה, ונשרף ב-1939. ויסמן בנה גם את בית הכנסת בעיר הולדתו, קופיצ'ינצה, שנמצא בגבול פולין אוקראינה. הוא נבנה באבן, והוצת בשנת 1941 בידי נוער היטלראי. בית הכנסת העתיק ביותר באוסף הוא מתחם שנבנה מעץ בשנת 1643 בוולפה, עיירה במחוז ביאליסטוק שנשרף בשנת 1939.

מבין הדגמים שהוא בנה יש דגם אחד שהוא לא בית כנסת: הבית בגרמניה שבו נולדה הבת שלו. בדגם היפה הוא שם את התמונה של אשתו והבת שלו כשהם עומדים על מרפסת הבית.

לפני כשמונה שנים נפטר ויסמן בגיל 89 והדירה של בני הזוג עמדה ריקה, עם כל הדגמים בפנים. בחייו הוא חלם שהם יוצגו ביד ושם, אולם הדבר לא התאפשר. לאחר פטירתו נתרמו חלק מהדגמים למורשת עדות ישראל, שם הם מוצגים בתערוכה מיוחדת. ויסמן לא היה איש דתי, וכששאלו אותו למה הוא בחר דווקא בנושא הזה של בתי הכנסת הוא אמר ש"לא שואלים יהודי שאלה שכזו". ברשימות שהשאיר אחריו הוא כתב: "אני מוצא סיפוק בכל מה שאני עושה, נהנה ממשפחתי, מאחל ומייחל שתמיד יהיו מאוחדים ומלוכדים. מי שאיבד משפחה, יודע להעריך כמה חשוב שיש משפחה".