מקטב ישוד צהריים: מי הוא השד המאיים?

ארבע פעמים מוזכרת המילה 'קטב' במקרא, ופעם אחת בצירוף- קטב מרירי.
בשלוש מארבעת האזכורים של השד הוא נקשר לרעות חולות אחרות. בדברים (לב, כ"ג-כ"ד) נקשר הקטב במילה המפורשת לרוב כמחלה או מגיפה, רֶשֶׁף. וכך נכתב: "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר".

בפיוט תהלים צא (א-ו) הב"ה מבטיח לשמור את האדם מסכנות רבות. כאן מונגד הקטב הפוגע בצהריים לדֶּבֶר הפוגע בלילה: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן (…) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם."

בהושע (יג, יד) מצוות שוב הקטב עם הדבר, וגם עם המוות והשאול. נראה שמדובר בארבעה כוחות שהאל מטיל על עם ישראל על שחטא בעבודת אלהים אחרים: "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי".

במדרש איכה רבה מתארים ר' וחנן וריש לקיש את מראה דמותו של קטב מרירי: "ר' יוחנן אמר: [כלו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות. וריש לקיש אמר:] עין אחד קבוע לו על לבו וכל מי שהוא רואה אותו הוא נופל ומת. ומעשה בחסיד שראה אותו ונפל ומת".

מדרש תנחומא (נשא כג) הולך וממקד לחוששים את זמן פעילותו של קטב מרירי. ושוב מוסיף ריש לקיש לעסוק בדמותו ההרסנית של קטב. ריש לקיש דורש את "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" של תהלים, וקובע כי "זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם, בין אדם ובין בהמה ובין חיה. כיצד עשוי? ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו והוא עשוי אפסיין. ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב בצהריים, לפיכך "מקטב ישוד צהרים"."