מעמד הר סיני

כאן נתחולל ונתרחש הפלא הגדול, המאורע הנשגב והמכריע, שהטביע את חותמו על קורות ישראל לדורות עולם. התגלותו של בורא העולם ומתן תורתו לישראל עם סגולתו. זו היתה ההתוועדות רבת-הרשמים וכבירת התוצאות בן ישראל לבין הקב`ה ותורתו, התוועדות שבעקבותיה נכרתה ברית עולם ונתהדקו קשרי נצח בין שלושת אלה. הקב`ה הוריד שכינתו על פני האדמה כדי ליתן תורה לישראל. אורות ממרומים וקדושה של מעלה ירדו לעולם של מטה, לארץ ולדרים עליה. בצאת בני ישראל ממצרים היתה עדיין נשמתם מזוהמת בזוהמתה של זו. רוחות העבדות והטומאה של בית העבדים סתמו את הצינורות של נשמתם ומנעו את אורות התורה והטהרה מלבוא אל תוכן ולהאירן באורה של מעלה.

אולם, הנה קרבה ובאה השעה הגדולה, שעת מתן תורה, שהביאה עמה את הגאולה והתמורה בנפשם של ישראל ובכל אורחות חייהם, לשעה ולדורות. עשרת הדיברות שהושמעו במעמד הר סיני מפי הגבורה – הפיחו נשמת חיים בגופם של ישראל, ואותה שעה נברא עמנו בריאה חדשה, יותר נעלה ויותר עמוקה הכל בם נתחדש ונתקדש, נזדכך ונתעלה. נשמתה של ישראל, שרבצה עד אז תחת המשא הכבד מנשוא של טומאת מצרים – נזדככה ותטהר.

טהרה אלוקית התחילה זורחת בתוך מעמקיה ותמלא אותה שפע של אורה עליונה, הוחזר השלום לנפשות הרצוצות מקשיי השעבוד, שעבוד גוף ונפש. הרגלים נתייצבו בדרך הטוב והישר ופניהם של ישראל נתכוונו כלפי מעלה, אל מול ה` אלוקים חיים ומלך עולם. עם ישראל חזר והיה לקברניטה של נשמתו הטהורה, החצובה מכסא הכבוד. באותו מעמד נקבע והוטבע במטבע של קבע קלסתר פניו של עם ישראל לדורות עולם. כי לא רק שישים ריבוא שיצאו מצרים היו באותו מעמד, אלא כל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות נתקפלו ונתכנסו שם והיו עדי שמעה וראיה באותו המעמד הנשגב, בשעת הרת עולמם של ישראל, ולפיכך נצטווינו על זכירתו של אותו מעמד זכירת עולם, זכירה לדורות: `זכור יום אשר עמדת לפני ה` אלוקיך בחורב`.

כל עיקרה של יציאת מצרים על כל מאורעותיה היו גילוייה הכבירים, לא היתה אלא תחנה ראשית בדרכם של ישראל לקראת החירות השלמה והמושלמת, אשר מרום שיאה בשמיעת דברות אלוקים על פסגת הר חורב. יציאת מצרים, ההשתחררות מבית העבדים והחירות שבגוף, לא באו אלא לשם תכליתה השלמה ותחנתה הסופית והאחרונה, החירות הנעלה והמעולה ביותר, המרוממת והנאדרת ביותר: חירות שברוח ושבמוסר, שבמחשבה ושברגש, זו החירות, שגאלה את העם מתהומות הטומאה וממצולות החולין שבהן ירדו ונשתקעו במצרים והעלתה אותם לרומו של עולם, למעשים נאים ומתוקנים, לרגשות נעלים ומעודנים ולתפישות עליונות ומעמיקות החובקות במבטן זרועות עולם וכל אלה, על כל שפעת אורם, חרותים על הלוחות וכתובים במכתב אלוקים, שורשם ומקורם נביעתם בתורת אל חי, תורת ה` תמימה ומשיבת נפש.

וזהו שאמרו חז`ל: `חרות על הלוחות – אל תקרי חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה`. מתן תורה עשה אותנו לעם. תורה שירדה לישראל במעמד הר סיני, איחדה ויחדה אותנו לעם אחד, ומיוחד, לממלכת כוהנים וגוי קדוש. נתאחדנו לממלכת כוהנים ונתייחדנו לגוי קדוש בהתקשרותינו עם מלכו של עולם ואדון כל גויי הארץ ומשפחות האדמה. מעמד הר סיני העמיד מחיצת עולם בין ישראל לעמים, בין עם עולם לבין אומות העולם. ואותה מחיצה הבדילה ומבדילה בין ישראל לעמים מבית ומחוץ.

היא מאחדת את ישראל ומטביעה על חייו צביון אחיד ומגובש מבפנים, והיא גם מייחדת אותו מיתר העמים וקובעת לשמו גדרים ומשמרות בפני אווירת נכר והשפעות חוץ. כלפי פנים – `ממלכת כוהנים וגוי קדוש` וכלפי חוץ – `עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב`. העם העברי – מעבר מזה, וכל העולם כולו – מעבר מזה.