מסכת פסחים
בסרטון: הדף היומי היום לצפיה - פסחים כ"א
דף כא עמוד א
-"אין הכרעת שלישית מכרעת".
-אם נפלה סאה תרומה למאה סאה חולין טמאים - לדברי הכל תרד התרומה לתוכם ותיטמא ואל יטמאנה ביד.
-פרק שני, המתחיל בעמוד זה, עוסק באיסור חמץ והלכותיו ובדיני מצות אכילת מצה ומרור.
-המשנה היא כדעת רבן גמליאל הסובר שבשעה חמישית בערב פסח מותר לאכול תרומת חמץ (לכהן) אך לא חולין, ומותר לישראל בשעה זו להאכיל חמץ חולין לבהמה חיה ועוף.
-לדעת בית שמאי: לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא"כ יודע בו שיכלה קודם פסח, ולדעת בית הלל: כל שעה שמותר לאכול מותר למכור.
דף כא עמוד ב
-לדעת רבא: אם חרך את החמץ קודם זמנו של איסור חמץ - מותר אותו חמץ בהנאה אפילו בשעת איסור חמץ.
-בשעה שישית בערב הפסח (שאיסור חמץ הוא רק מדרבנן) - חמץ אסור אף בהנאה.
- אף לדעת רבי יהודה (הסובר שביעור חמץ הוא בשריפה בלבד) - אסור להסיק בחמץ תנור וכיריים משהגיע זמן איסורו.
-המקור לכך שחמץ אסור בהנאה - לדעת חזקיה: מהפסוק "לא יאכל חמץ", שמשמעותו היא שלא יהא בו שום היתר הנאה המביאה לידי אכילה.
-לדעת רבי אבהו: כל מקום שנאמר "לא יאכל" "לא תאכל" "לא תאכלו" - אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה, אלא אם פירט לך הכתוב אחרת. (אך לדעת חזקיה רק לשון של "לא יאכל" משמעותו היא גם איסור הנאה).