דבריהם הם זיכרונם: הילולת חכם מאיר כהן ורג’אני: "סבל רבות ממחלות שונות"

חכם מאיר כהן ורג'אני נולד לאימו ולאביו חכם שאול כהן בסביבות שנת תרע"ג (1913) בג'רבה שבתוניס.

בקטנותו למד מפי חכם דוד כהן, אך בהיותו כבן שבע הפך לעיוור בשני עיניו. למרות זאת המשיך ללמוד בעזרת דודו חכם משה כלפון הכהן, וחכם כמוס הכהן, שהשתדלו עבורו והושיבו אותו בין ברכי חכמים. הוא המשיך ללמוד מפי חכם מקיקץ השלי, עד שנתמנה לעוזר בלימוד התלמידים.

בבגרותו למד אצל חכם רחמים חי חוויתה הכהן, שתמך בו בגשמי וברוחני כדי שיוכל להתפנות וללמוד תורה. לאחר נישואיו היה מלמד תינוקות של בית רבן בבית הכנסת רבי אליעזר, ואת חידושיו כתבו עבורו תלמידיו.

באחרית ימיו חכם מאיר הכהן סבל רבות ממחלות שונות עד שנפטר ביום כ"ז כסליו תשי"ג (1953)

חידושיו הרבים לא יצאו לאור בחייו. בשנת תשל"א (1971) התפרסם ספרו 'מאור עיניים' - חידושי תורה וחידושי ש"ס, אליהם נלווה קונטרס 'מנוחת שאול' על תורת העיבור וקונטרס 'גאולת הארץ' בשפה הערבית.

"'ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן ...למען הודיעך כי לא על הלחם יחיה האדם' - שלא יטעון האדם לומר כי בזמן הזה אין עניים בעולם, שאין שום אדם רעב ללחם, שיש הרבה מוסדות שמספקים לכל העניים לחם ומים, ובשביל מה אני נותן צדקה? אך כבר הורנו חכמינו כי חובת האדם לראות כיצד סדר החיים שלו וכמותו ממש צריך להיות חיי העני, שנאמר 'וחי אחיך עמך' - שיהיה כמותך וכשם שהוא מסדר עצמו בכלי בית עם רהיטים ומלבושים נאים, כן צריך להיות חיי העני.

"וזה שנאמר: 'ויענך וירעיבך'- רצה לומר: שיש עניים שהם רעבים ומעונים וחסרים כמה דברים, וצריך אתה למלא מחסורם, ושמא תאמר והלוא אינם חסרים לחם ומים שהם החיים העיקרים, לזה אמר: 'ויאכילך את המן' - רצה לומר: תזכור שכשהיית אוכל המן, שיש בו כל מיני טעמים, ואפילו כך אמרת: 'ונפשי קצה בלחם הקלוקל', אם כן גם העני אפילו שיש לו מה לאכול, לא זה דרך החיים המאושרים, וזהו שסיים: 'למען הודיעך כי לא על הלחם' לבד 'יחיה אדם' חיים טובים, אלא צריך להיות רוכש לו כל מוצא ה', כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ורק בדרך זה יחיה האדם בעולם שקט ושאנן.