ארכיאולוגיה
עשרות נרות שמן מחרס, ששניים מתוכם נושאים תיאורים של דגמי מנורת המקדש, תבניות אבן ששימשו לייצור הנרות, ומספר גדול של פסלוני חרס בני כ-כ-1700-1600 שנה, נחשפים במהלך החודשים האחרונים בחפירות רשות העתיקות, בהשתתפות עשרות תלמידי מכינות קדם-צבאיות.
גילוי נרות החרס, אשר שימשו למאור בעת העתיקה, הפתיע את הארכיאולוגים לא רק בשל כמותם ויופיים, אלא גם בשל פתרון תעלומה ארכיאולוגית הקשורה בהם.
בור המים שבו יוצרו הנרות, שהפכו למותג בעולם הארכיאולוגיה, התגלה כבר ב-1934, אך הוא נסתם ומקום הימצאו היה בגדר תעלומה עד היום.
הנרות, המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (מאות 3 – 4 לספירה הנוצרית), כונו לימים "נרות בית נטיף", על שם היישוב הקדום ששכן במקום, והם הפכו למעין מותג חשוב במחקר הארכיאולוגי. לצד הנרות עצמם, גילה בראמכי תבניות אבן שבהן יצרו את הנרות, ומגוון רחב של פסלוני (צלמיות) חרס, בדמויות בעלי חיים ופרשים, נשים וציפורים.
כאשר ירדו החוקרים אל תוך בור המים, שנותר שלם, הופתעו לראות שהוא מוכר להם מהצילומים שהופיעו בפרסומיו הידועים של בראמכי. בבור אף התגלו ממצאים שבראמכי השאיר אחריו: סלי עור ששימשו להוצאת האדמה וארגז מתכת ריק. "הבור של נרות בית נטיף קם לתחייה", אמרו הארכיאולוגים. "ההתרגשות שלנו הייתה רבה מאחר שלא מדובר רק בתגלית ארכיאולוגית שחשובה בפני עצמה, אלא לפנינו היסטוריה ארכיאולוגית ממש".
לפי בנימין סטורצ'ן מרשות העתיקות, חוקר נרות בית נטיף, הצלמיות והדגמים שעל הנרות מאזור בית נטיף מספרים את סיפורה של שפלת יהודה בתקופה שאחרי מרד בר כוכבא. "מכתבי יוספוס פלביוס אנחנו יודעים שבימי הבית השני, בית נטיף הייתה בירת מחוז – אחת מ-10 הערים המרכזיות של הממשל החשמונאי. עם כישלון מרד בר כוכבא וניצחון הרומאים, הידלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית בשפלת יהודה, והיישוב הפך ברובו לנחלתם של אנשים שהושפעו מתרבות פגאנית. על כך, מעידים הפסלונים הרבים שנחשפו באתר", אמר סטורצ'ן.