סגולות נגד מגיפות: איך התמודדו המקובלים עם המגיפות השונות?

מגפת הדֶבֶר המתועדת הראשונה בהיסטוריה של המזרח התיכון נקראה "מגפת יוסטיניאנוס" על שם קיסר ביזאנטיון. היא הגיעה ממצרים לארץ ישראל בשנת 542-541 לספירה. תוצאותיה תוארו בהרחבה בידי היסטוריון החצר של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. כרבע מאוכלוסיית האימפריה נספתה.

כאלף שנה לאחר מכן, ויושבי הארץ עדיין מתמודדים עם התפרצויות תכופות. התפרצויות דבר מקומיות פשטו במזרח התיכון לאורך המאה השש-עשרה. בחיבוריהם של כמה מקובלי צפת אנו מוצאים שמקובלי העיר הקדושה נלחמו במגפה, בין השאר, באמצעות קמעות.

את הקמע המצורף ("קמע זו למגפה מהאר"י הקדוש") מצאנו בספר "שער היחודים" של תלמידו רבי חיים ויטאל. מדובר למעשה בשני קמעות מחוברים: קמע עליון וקמע תחתון. אומנם הקמע לקוח מהדפסה מאוחרת של הספר, הכוללת תוספות ופירושים רבים על חיבורי ויטאל והאר"י, אבל גם בהדפסות מוקדמות של היצירה מופיע הקמע או גרסאות אחרות שלו.

בקמע העליון: המשפט אנקתם פסתם פספסים דיונסים הנחשב שם כ"ב אותיות שבו כל אות מוחלפת באות אחרת מברכת הכהנים

כתב יד נוסף נקרא "תפלות נגד המגפה". כתב היד נפתח במילים "שויתי יהוה לנגדי תמיד", ומיד לאחר מכן מזמור צא בתהלים, שבו שר הדובר על ההגנה שחש תחת כנפי האל, ומציין את הצרות שיחסכו ממנו ובהן "דֶּבֶר הַוּוֹת" – ביטוי המפורש כמגפות ומחלות קשות. בהמשך מסופר סיפור עצירת המגפה בידי אהרן הכהן והקטורת שהקטיר.

הכתיבה היא כתיבה איטלקית מרובעת, ושם הצעיר שעבורו הוקדש כתב היד נשמר בסוף היצירה – "לזכות הבחור נעים יוסף צמח גבריאל דונאטי יצ"ו".

המגפה שעימה התמודדו יהודי איטליה היה הדבר (המוזכר בשמו) החליפה ה"קולירה מורביץ שנתפשטה בקצת מדינות" ובתקווה ש"לא תאונה אלינו רעה לא יקרב באלהנו". כתב יד זה, כמו רבים אחרים מסוגו, מקשר בין שמירת חוקי השם שניתנו למשה בסיני לבין בריאות היחיד והקהילה בימינו (המאה ה-19). ההבטחה נכתבה בפשטות: "כי אני אדוני רופאך, ועוד כתיב וזרחה לכם ירא שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה".