בתמיכת הרב הראשי: מאות מבני קהילת ’בני המנשה’ שעברו גיור עלו ארצה

בתמיכת הרב הראשי, הגאון רבי דוד לאו, 252 עולים חדשים יהודיים משבט בני המנשה, המגיעים מצפון-מזרח הודו, נחתו הבוקר (שלישי) בישראל.

העלאתם של מאות העולים מתאפשרת לאחר הכנות רבות שהתבצעו בחודשים האחרונים. מאות העולים הם חלק מקבוצה של אלפי בני ובנות המנשה הממתינים שנים ארוכות לעלות ארצה.

על פי הנחיות הרבנות הראשית ב-1962 הרב יצחק נסים פסק שאינם צריכים גיור, וכן נטה לפסוק מר הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

אולם הרב הראשי, הראשון לציון, שלמה משה עמאר, חיווה דעתו באשר לייחוסם של בני מנשה ויחסם לעם ישראל לאחר ששלח ועדה של רבנים למסע הבירור והחקר באזור מוצאם של בני העדה. לאחר שהוועדה למדה מקרוב על מנהגיהם, שמעה עדויות ומסורות, הכיר הרב שלמה עמאר בשורשיהם היהודיים של בני שבט מנשה. אולם הוא קבע שהדרך להשיבם לחיק עם ישראל היא על ידי גיור מלא.

בית דין מטעם הרבנות הראשית יצא להודו על מנת לגיירם במקום מושבם. לצורך הגיור עצמו וגם לצורך שמירת טהרת המשפחה עד העלייה לארץ הוקמו מקוואות. בינתיים גם הוגברו לימודי היהדות.

באלול תשס"ו הגיעו למיזוראם שני הרכבים של בתי הדין המיוחדים לגיור. וכך התגשמה תפילתם ההיסטורית של בני מנשה: "אחינו הבכור יהודה ימצא אותנו ויחזיר אותנו חזרה לאחינו ולארץ ישראל". בתום תהליך ממושך של בירורים 218 מבני הקהילה השלימו את תהליך הגיור. לאחר קבלת מצוות בפני בית הדין, הגברים עברו בדיקת ברית והטפת דם ברית (רובם כבר היו נימולים), וגברים נשים וטף טבלו בפני שלושה כדין. בתום הטבילות והגיור התקיימו 36 חופות מקבילות.

מיכאל פרוינד, מייסד ויו"ר ארגון "שבי ישראל", אמר כי "בשעה שאנחנו מציינים את חג החנוכה וחוגגים את נס פך השמן, הגעתם ארצה של עולים משבט המנשה לאחר נתק של 2,700 שנות גלות, היא סוג של נס חנוכה מודרני, ועל כך תודותינו לשרה תמנו שטה. הסיפור של הקהילה המיוחדת הזאת שהצליחה לשמור על זיקתה לעם ישראל ולארץ ישראל במשך הדורות הוא מרגש ומעורר השראה, וכולי תקווה שנזכה לראות את יתר בני ובנות הקהילה עולים לישראל בקרוב".

בין מאות העולים שהגיעו לישראל, כ-50 משפחות וכ-24 רווקים. 4 מהעולים הם תינוקות עד גיל שנתיים, 39הם ילדים עד גיל 12, ו-19 עולים הם מבוגרים בני 62+.