עלתה לעליית גג בעיירה בפולין וגילתה שמדובר בבית כנסת עתיק

תגלית מפתיעה בתוך בניין מגורים: לא פעם אנחנו שומעים על בתי כנסת ישנים שאחרי תקופת השואה הפכו לאולמות קולנוע, מגרשי ספורט או משרדי ממשלה שונים.

איילה זמיר מספרת כי "לפני כמה שנים הייתי בפעם הראשונה בפולין במסגרת מסע למחנות, לגטאות ולעולם היהודי שנחרב בשואה. היינו בהרבה מקומות מרגשים ומיוחדים אבל מכל המקומות המקום שהכי ריגש אותי זה היה בעיירה מאוד נידחת ולא מוכרת בשם דומביה. השם שלה לא אמר לי כלום. בדרך כלל לא מגיעים לשם במסגרת המסעות האלו. הגענו ונעצרנו ליד בית מגורים גבוה. החיצוניות הרגילה שלו הסגירה בקושי את האפשרות שמשהו לא צפוי עומד להתרחש.

"אני זוכרת שנכנסנו מדלת צדדית של המבנה. אחרי זה עלינו במדרגות שהיו מאוד רעועות. העץ היה רקוב. ככה עלינו בצפיפות אחד אחרי השני כמו שבדרך כלל זה בקבוצות. פתאום נכנסנו לעליית גג נמוכה וחשוכה. זה היה חדר עם ארונות, שידה וגם מיטה. על הרצפה היו פזורים תחתונים, גופיות, סדינים לבנים ובגדים. זה כאילו שהרצפה תיכף תקרוס לתוך עצמה. שאלנו את עצמנו למה הביאו אתנו לכאן? ומה יש כאן בכלל? זה היה נראה בית רגיל.

"אלא שאז אחרי שעקפתי את הסדינים התחלנו להיכנס עוד לתוך החדר כל פעם חמישה אנשים. פתאום הבנו שעליית הגג הזו היא למעשה תקרה של בית כנסת ישן ומפואר. אנחנו עומדים מעל לארון הקודש. עמדנו שם והסתכלנו על ציור הקיר שעיטר את התקרה מעל הארון. אני זוכרת שבחושך וכל הטחב הזה, באדמה המקוללת הזאת קראתי את הפסוק: "מה נורא המקום הזה בית האלוהים הוא" מפרשת ויצא. עברה בכולנו צמרמורת. המקום הזה נורא מאוד אבל גם כאן אלוהים נמצא."

בית הכנסת המרכזי של יהודי דומביה הוקם בשנת 1885 כבית כנסת כללי לתושבי העיירה. המבנה הוא בן שתי קומות, ובקומה השנייה היה ההיכל של בית הכנסת שבו נערכו התפילות. ליד המבנה עמדה חצר רחבה שהכניסה אליה הייתה מהחזית דרך שער מעוצב והמזוזה קיימת עד היום.

במהלך מלחמת העולם השנייה בית הכנסת נפגע על ידי הנאצים, ונותר בסוף המלחמה עם נזקים והשחתות. לאחר המלחמה המבנה היה נטוש, ובשנת 1961 הוא הוסב לבית מגורים. היכל בית הכנסת חולק באמצעות תקרת עץ, כשהחלק התחתון משמש לחדרי מגורים עם שיפוצים קלים בתוך המבנה. חלונות החזית של בית הכנסת נאטמו יחד עם איטום הכניסה בחזית, ושאר חלקי המבנה מבפנים עברו שיפוץ והתאמה למגורים.

הפלג העליון של היכל בית הכנסת הפך לעליית גג מוזנחת, והמוטיבים של בית הכנסת כמו ארון הקודש, הציורים ותשמישי הקדושה נותרו כמעט שלמים. בעליית הגג הזו אפשר לראות שרידים של ארון קודש, וגם את הכתובת על הקיר עם הטקסט "מה נורא המקום הזה - בית אלוקים.

היום מתאפשרת במקום כניסה למבקרים אבל ללא אפשרות של קיום תפילות באופן מסודר. לפעמים נערכים שם תפילות של מבקרים. בחזית המבנה יש שלט קטן שמציין את העובדה שהמקום היה בית כנסת בעבר.

ב-6 בספטמבר 1939 נכבשה העיירה בידי הגרמנים. הקבורה הידועה האחרונה במקום הייתה בשנת 1939. אחרי זה הגרמנים השמידו את המקום ומצבות מבית העלמין שימשו כיסודות כדי לבנות עליהם בניינים. אף מצבה לא שרדה על השטח של 0.7 דונם.

עם כניסת הגרמנים נחרב בית הכנסת. בקיץ 1940 רוכזו יהודי העיירה בגטו ממנו גורשו 200 יהודים למחנות עבודה באזור פוזנן. גטו דומביה חוסל באקציה שנמשכה בין 14 עד ה-17 בדצמבר 1941 . 1,000 היהודים שנותרו בגטו נשלחו למחנה ההשמדה חלמנו.