הדליקו נר לכבוד המקובל הרב סלמאן בן הרבנית פרחה זיע’’א

רבי  סלמאן מוצפי זצוק'ל,
היה בעל יראת השם טהורה, לא החניף לאיש, לא נהנה משום אדם ואפילו מקרוביו רק מיגיע כפיו, לא בזבז אפילו רגע מחייו לריק או בשיחה בטילה, עסק בכל חלקי התורה יומם ולילה גם בשכבו על ערש דוי, סבל מכמה חוליים ומכאובים והיה תמיד צוהל ושמח, וכשבא לרופא היה אומר ברוך השם אני מרגיש טוב, היה שמח בחלקו, מסר נפשו על חינוך בניו ובנותיו, נזהר מאוד בקדושת בית הכנסת, כיבד תלמידי חכמים בכל כוחו. 

החמיר מאוד בהלכות שבת, כל האוכל היה מבושל מערב שבת ויבש ולא לח אלא אורז ועוף ממולא ומבושל לחלוטין מערב שבת, והושאר לחימום על פתיליה גרופה וקטומה כהלכה, ונזהר לא להשתמש בחשמל המיוצר על ידי יהודים בשבת, ביום השישי מהצהריים כבר היה לבוש בגדי שבת לבנים ויושב ולומד בבית הכנסת שעות רבות עד מנחה, עינג את השבת והיה שמח בה בשירים וחידושי תורה נלהבים ויקרים. בימי הפסח לא הכניס לביתו שום מזון מבחוץ, זרע במו ידיו את החיטים מהם אכל מצה כל החג, שמן ויין הכין במו ידיו ולא סמך על שום אדם או כשרות לא הכניס לבית מוצרים משומרים או מיובשים, אלא הכל מה שהכין מהקיץ בנקיות וזהירות. 

היה קם בחצות ומקונן שעה ארוכה על החורבן ועל השכינה וישראל שהם בגלות, שפך דמעות רבות על צרות הכלל והפרט, אהב כל אדם מישראל כנפשו ומאודו, לא נהנה מכתרה של תורה, סיגף עצמו וגופו במיעוט אכילה ומיעוט שינה, התענה תעניות לרוב, שני לילות בשבוע ליל שני וליל שישי ישב כל הלילה עם חברים ועסק בתורה בעירנות, אהב צדקה מוסר וחסדים, היה עניו בתכלית וברח מאוד מהכבוד ומהפירסום, התפלל כל ימיו בנץ החמה בשמחה, היה רץ לבית הכנסת בכל התפלות,טובל במקוה בזריזות מדהימה גם לעת זקנותו, כל לילות החול לא בא לביתו אלא שהה בחדרון קטן סמוך לבית הכנסת, מימיו לא אכל שום סעודה מחוץ לביתו, הזמן היה יקר לו מאוד, נזהר מגזל ביותר, לא עיכב שכר פועל או שירות שקיבל אלא שילם מיד, אם רכש איזה מזון ולא שילם, עוד באותו יום הלך לבית המוכר ופרע את חובו, היה נזהר ביותר בכספי צדקה והקדש שהיה ממונה עליהם עד פרוטה אחרונה, והיה כל ערב סופר את כל הכסף ובודק את כל החשבונות. 

נסע עם קהל קדשו כל שנה שבוע ימים לקברי הצדיקים בגליל למקומות לא ידועים והיה זועק בתפילותיו על ישראל בגלות ועל כך שהשלטון בארץ אינו מכיר בתורה ובחוקיה, ברח והתרחק מאוד מבעלי השררה, ומכל דבר השייך לשלטון עד שאפילו אגורה מביטוח לאומי לא לקח וזאת בהיותו אב לעשרה ילדים, וכן קצבת זקנים סירב לקחת, וחי בדוחק גדול, היה שמח בחלקו, והתנהג כארי בקיום המצוות, לקט שכחה ופיאה, השבת אבידה, שילוח הקן, וחיפש לקיים כל מצוה שבתורה כמו פדיון פטר חמור ראשית הגז, זרוע לחיים וקיבה לכהן, נזהר מאוד בתרומות ובמעשרות והיה מפריש הכל בעצמו ולא סמך על שום משגיח, בשמיטה נזהר בכל הלכותיה ופרטיה, היה איש אמת גלוי לב ואוהב לכל, אך את מעשיו הסתיר בתכלית באופן צנוע ביותר. 

כל ימיו היה עוסק בבקשות ובתחנונים עבור הכלל ועבור הפרט לשם שמים ,שפך דמעות רבות על צער עם ישראל והשכינה,נהג בחסידות מופלגת, דקדק במצות, קם בחצות מדי לילה וערך בכי תמרורים על החורבן והגלות,נזהר בכל רגע מחייו שלא לאבדו בדברים בטלים, עסק בתורת הקבלה בכל כוחו, התפלל כל תפילותיו על פי סידור הרש"ש עם יחודים נוראים לקרב קץ הגאולה. והכל בסתר ובצינעה והתנגד לכל פירסום או שכר על פעולותיו. כל ימיו נזהר ליהנות רק מיגיע כפיו, והתנהג בענוה מופלגת, ערך תיקוני עוונות לכלל הציבור,תעניות וסיגופים טבילה במי קרח עם ארבעים מלקות,סדר ארבע מיתות בית דין ועוד הנהגות נוראות שמתאימות למלאכים.

גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם,וכתבתי כל זה כדי לעורר זכותו בשמים היום הזה כדי שנקבל מוסר ומושג מדרכו של צדיק בעולמו ועל ידי כן תהיה לו האפשרות להליץ טוב בעדנו. 

תלמידו המובהק חתנו זקן המקובלים הצדיק הרב דוד בצרי שליט"א ראש ישיבת השלום

ויהי רצון שיעמוד עתה בתפלה על עם ישראל כולו שישובו בתשובה שלימה וניגאל בקרוב ונזכה לראותם בתחית המתים