הסוד לגבי העונש שקורח קיבל

כשמתבוננים על דברי חז"ל על מעשיו של קורח, מתעוררת תמיהה. מצד אחד, נאמר עליו שהיה כופר לכן טעה ונכשל, וכלשון חז"ל: "קורח מין היה". מצד שני, אמרו שקורח היה בעל רוח הקודש וראה שיצאו ממנו צדיקים מנהיגי ישראל, לכן טעה לחשוב שלו ראויה ההנהגה והכהונה. והתמיהה היא – כיצד תיתכן רוח הקודש אצל כופר ומין? שני הסברים מעניינים כמענה לשאלה זו: לא מאמין בהשגחה קורח בודאי האמין שיש בורא לעולם, היה מתפלל, לומד תורה ומקיים מצוות.

אבל, הוא לא האמין בהשגחה הפרטית. הוא לא האמין שהקב"ה מנהיג את הכל בהשגחתו המדויקת להפליא, וכל מה שקורה – הכל ברצון הבורא. לכן, כשמשהו לא מצא חן בעיניו הוא עורר מחלוקת ומדנים, כמו שעושה כל מי שכופר בהשגחה הפרטית, כל מי שמנסה לנהל את העולם במקום בורא עולם, כי לפי דעתו הבורא לא מנהל את עולמו ח"ו, לכן אדם כזה תמיד תמצא אותו במצבים תמידיים של ויכוחים, ריבים עם כולם, שונא ומתחרה – זו דמותו של הכופר בהשגחה הפרטית. וכמו שכותב רבי נתן מברסלב: "וְזֶהוּ עִקַּר כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה, כִּי הַפּוֹגֵם וְכוֹפֵר אֵיזֶה כְּפִירָה בְּעָלְמָא בְּהַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית, הוּא כּוֹפֵר בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְיוֹצֵא מִן הַדָּת, וְהוּא הוּא הָאֶפִּיקוֹרוֹס וְהַכּוֹפֵר הַמֻּזְכָּר בְּכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהוּא גָּרוּעַ מִמְּשֻׁמָּד וּמוּמָר לְכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. וְזֶה דָּבָר פָּשׁוּט שֶׁאֵין צְרִיכִין לְבָאֲרוֹ!" (ליקוטי הלכות, משא ומתן ד). אולם, אדם המאמין בהשגחה הפרטית רגוע, לא דוחף וגם לא נדחף. הוא תמיד שמח בחלקו, לא מקנא וגם לא מתחרה, הוא מכבד את כולם וכן הלאה. אילו היו לקורח ההקדמות של האמונה, להן זכינו בדורנו, אז גם אם לדעתו משה רבינו חלילה בדה מליבו את רעיון הכהונה ונתן אותו לאחיו מסיבות אישיות, הוא לא היה מתווכח אלא אומר 'כך השם רוצה. אם הבורא היה רוצה שמישהו אחר יהיה כהן גדול הוא היה מסובב סיבות לכך, ואם זה מה שקורה בפועל – זה רצון השם'... זה, כמובן, מוסר השכל לכל אחד מאיתנו: כל הויכוחים, הקנאה והתחרות המצויים כל כך, בעוונותינו הרבים, כולם נובעים מכפירות, חוסר אמונה, וגם, בגלל העובדה שאדם לא מיישם את כללי האמונה האומרים: א. כך השם רוצה. ב. הכל לטובה. ג. עלי לברר מה השם רוצה ממני. כי אדם מאמין, יודע שהשם קובע הכל. הוא הממליך מלכים והוא המוריד נשיאים מגדולתם – הכל ברצונו. זה הא"ב של האמונה. אז למה להתווכח? עם מי אתה רב? מי אמר לך שהתפקיד יהיה טוב בשבילך? אם לא קיבלת אותו, תהיה בטוח ורגוע שהשם יודע היטב מה הוא עושה. נכון, אדם יכול להתפלל ולבקש מהבורא שידריך אותו, שיכוון אותו – אם התפקיד הזה טוב, אם זה היעד – תן לי אותו, עזור לי. אבל בהחלט לא להגיע לזה מתוך מריבה או מחלוקת, בפרט כאשר אדם לא יודע אם הדבר באמת נועד לו. זו כמובן כפירה ושטות גדולה. אפשר להאריך מאוד בנושא זה, אולם ישנו הסבר עיקרי למעשיו של קורח, שעל ידו יתגלה לנו סוד הגלות והגאולה.

הסוד הכפול. חולק על צדיק האמת אם מתבוננים לעומק על העונש שקורח קיבל, מזדעזעים. עונשו היה להישרף בגיהינום לפני אלפי שנים, וחז"ל העידו שהוא עדיין שם! מפחיד ומזעזע! הרי כל עבירה שאדם עושה, נוראית ככל שתהיה, השם ישמור, בסופו של דבר העונש מסתיים. שנה, שנתיים, מאה שנים – זה נגמר והנשמה מגיעה למנוחתה. אבל לא אצל קורח. בעוון המחלוקת על משה רבינו עונשו לא נגמר. למה? כל חטא ועוון שאדם ח"ו עושה, יש לו השפעה על המציאות - ברוחניות ובגשמיות. בשלב כלשהו, עם הזמן, השפעה זו מתפוגגת וכבר אינה ניכרת. וממילא, אפשר כבר להקל בעונש או לבטלו. אבל זה לא מה שקרה עם קורח. מה שהוא עשה היה חמור מאוד, עונש שלא ייגמר עד שיבוא משיח צדקנו. הפגם הנורא שלו, במחלוקת שעורר, היה: שהוא טען שלא צריך את צדיק האמת. הוא כביכול אמר למשה רבינו: 'תודה רבה על מה שעשית, אבל עכשיו כולנו קיבלנו את התורה, כולנו קדושים ואנחנו כבר לא צריכים אותך. נעסוק בתורה ונתקרב אל השם על ידה, לא צריכים שום צדיק אמת...' חשיבה זו, שהובילה לדיבורים ולמה שקרה בעקבות המחלוקת, נחקקה בעם ישראל. מאותו רגע שהכפירה עשתה לה כנפיים במחנה, ועוד שיצאה מפיו של קורח – עדיין מפעפעת. ולצערנו, יש האומרים בפירוש גם בימינו את מה שקורח אמר: למה צריכים צדיקים? יש תורה ומצוות. נלמד תורה, נקיים מצוות, נתקרב להשם. ולעומתם, יש את אלה שמבינים שזהו שקר, אבל היצר הרע שלהם הוא פנימי. הוא מפריע להם לשמוע לצדיקי האמת ולהתבטל אליהם. כך יוצא שכל הזמן אדם נמצא במלחמה מול יצרו לשמוע בקול הצדיק. ופגם זה לא ייגמר עד שיבוא משיח צדקנו, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב: עכשיו לא שומעים כולם לצדיקי האמת, ורק כשיבוא משיח אז כבר ישמעו כולם... זה מסביר מדוע עונשו של קורח לא נגמר, משום שהשפעת העוון שלו לא נגמרה ולא תיגמר עד שהמשיח יבוא, במהרה בימינו אמן. זה סוד הגלות וסוד הגאולה. ההתקרבות לצדיק האמת היא היסוד שהכל תלוי בו, כמו שכותב רבי נחמן מברסלב: "הָעִקָּר וְהַיְסוֹד שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְהַצַּדִּיק שֶׁבַּדּוֹר וּלְקַבֵּל דְּבָרָיו עַל כָּל אֲשֶׁר יאמַר כִּי הוּא זֶה, דָּבָר קָטן וְדָבָר גָּדוֹל וְלִבְלִי לִנְטוֹת חַס וְשָׁלוֹם מִדְּבָרָיו יָמִין וּשְׂמאל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (סִפְרִי פָּרָשַׁת שׁוֹפְטִים): אֲפִלּוּ אוֹמֵר לְך עַל יָמִין שְׂמאל וְכוּ וּלְהַשְׁלִיך מֵאִתּוֹ כָּל הַחָכְמוֹת, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ כְּאִלּוּ אֵין לוֹ שׁוּם שֵׂכֶל בִּלְעֲדֵי אֲשֶׁר יְקַבֵּל מֵהַצַּדִּיק וְהָרַב שֶׁבַּדּוֹר, וְכָל זְמַן שֶׁנִּשְׁאָר אֶצְלוֹ שׁוּם שֵׂכֶל עַצְמוֹ, אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק" (ליקוטי מוהר"ן, תורה קכ"ג). במקומות רבים נוספים רבינו מזכיר את יסוד ההתקרבות לצדיק האמת, ואומר שיסוד זה הוא דבר שכל היהדות תלויה בו. אם כן, קורח הכניס בעם ישראל פגם שפוגם בכל יסוד היהדות, לכן הגלות נמשכת. אמנם היו גורמים ידועים לגלות, כגון חטא העגל וחטא המרגלים, אבל עם ישראל לא נפלו לכפירה שקורח הכניס בהם במחלוקת שעורר.

וגם אם היו מועדים ולא שומעים למשה רבינו, וחלילה חוטאים וחוזרים לאחר מכן בתשובה ושוב דבקים במשה רבינו – הצדיק, הם לא היו נענשים ולא הייתה גלות. צדיק האמת, הוא בית המקדש והוא הגאולה. וכל זמן שדבקים בו לא מרגישים שום חסרון, כמו שרואים אצל חסידים אמיתיים הדבוקים בצדיק – מלבד הצער שיש להם על אחיהם שבגלות וצער השכינה הקדושה, הם לכשעצמם לא מרגישים שום גלות. אדרבה, הם שמחים ועובדים את השם בחיות ובהתלהבות. תענוג להם בעולם הזה והקרן קיימת להם לעולם הבא. וכמו שאמר רבי נתן מברסלב: "המשיח שלי כבר הגיע!". ורבי נתן, כידוע, היה אדם שחלקו עליו. רדפו אותו. הוא עבר ייסורים רבים ו... הוא לא הרגיש שום גלות! הוא היה דבוק בצדיק האמת – ברבינו הקדוש. אם אדם דבוק במשה רבינו, מה אכפת לו אם הוא הולך במדבר ארבעים שנה? מה מפריע לו? מה זה בכלל משנה לו איפה הוא! הוא עם הצדיק! את הגלות אנו מרגישים בגלל שאיננו דבוקים במשה. זה הפגם הקשה שקורח הכניס בעם ישראל, פגם שרודף אותנו עד היום, פגם שעלינו, כמו בכל דור ודור, לתקן! והתיקון הוא – לדבוק בצדיק. כך אפשר להבין מדוע אדם חוטא, זה רק משום שאינו דבוק במשה.

כי מי שאכן דבוק בצדיק, זוכה לעשות תשובה שלמה. כל עוונותיו נמחלים לו, והוא עושה כל יום שעת התבודדות. הוא מבין היטב את דבריו של רבי נחמן מברסלב: "כל הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה". אם כולם היו קרובים לצדיק, מידת האמונה שלהם הייתה מיתקנת, כמבואר בליקוטי מוהר"ן (חלק ב, תורה ח). אנשים לא מגיעים לתיקון שלהם, לא מתעוררים מהשינה – מכיוון שאינם מקורבים לצדיק. מכל היבט שנסתכל על זה, נראה בבירור שהגלות ארוכה ומתמשכת בגלל שאנשים לא מאמינים במשה, בצדיק האמת, וחושבים שאפשר לעבוד את השם בלעדיו. אם היו מאמינים שכל עבודת השם שלהם תלויה בהתקרבות זו, הם היו מחפשים את הצדיק, את הדרך להתקרב אליו, מתבטלים אליו, ואז – הכל היה נגמר. היינו זוכים לגאולה השלמה. לכן עיקר העבודה שלנו היום היא לעקור את הכפירה במשה. למחוק את הרעיון הנורא שקורח הכניס בעם ישראל. לעקור את הדעה המשובשת הזו בגללה אנו בגלות, על כל כאביה, ייסוריה והקשיים הנלווים אליה – גירושין, מחלות קשות, בעיות נפשיות, פיגועים, תאונות, חובות וכן הלאה. הכל יכול להתמתק אם נתקרב אל הצדיק. והיום, יותר מתמיד, זה הדבר הבוער ביותר שעלינו להתפלל עליו עם כל הכוח – להתקרב לצדיק האמת. לשמוע בקולו ולא לסור מדבריו ימין או שמאל, לעשות את כל ההשתדלות להתקרב ולקרב אליו - לדעת שלו, לעצותיו ולהתבודדות. ויהי רצון שבזכות תיקון פגם זה, והאמונה בכל הצדיקים שכולם בחינת משה, נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.