פסק דין מכונן של נשיא בית הדין, הרב לאו - בחיוב מזונות לקטינים

בפסק הדין ארוך ומנומק המשתרע על פני 60 עמודים דוחים נשיא ביה"ד הגדול והדיינים נחרצות את הטענות שהועלו בפס"ד שניתן לאחרונה בביה"ד האזורי בו הסתמך הדיין על טבלאות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בכדי לקבוע את גובה המזונות ולכך הפחית משמעותית את פסיקת המזונות הנהוגה שנים בבתי הדין.

בית הדין הגדול קבע שמכיון שהילדים הם הנפגעים העיקריים מגירושים של הוריהם, ומוטל על ההורים לעשות הכל על מנת לצמצם את הפגיעה.  

נשיא ביה"ד ודייני ביה"ד הגדול כותבים כי "לצערנו טבלאות אלו מטעות,‏ בצד המספרי שלהן, וחלק מן המחקרים אף הם לכל הפחות מטעים, אם נדון לכף זכות, ושמא אף מוטים – אם לא כך. כמו כן יש בהסתמכות בית הדין קמא על טבלאות אלו גם טעויות חמורות בהלכה".

עוד קובעים דייני ביה"ד הגדול כי חיובי המזונות בבתי הדין אינם גבוהים מהנצרך ובתי הדין מתחשבים בדרך כלל בכל הגורמים שהוזכרו, וכמובן שבמקרים שהילדים נמצאים אצל האב התמונה משתנה ובית הדין נותן את דעתו על המצב הכלכלי בהתאם. 

מצורף לקריאה פסק הדין המלא. להלן נקודות משמעותיות מתוך פסק הדין:

1. מדין תורה חובת מזונות הקטינים מוטלת על האב עד גיל 6, וכיום מדין צדקה עד גיל 18. חובת האם מגיל 6 היא משנית לזו של האב ועל כן החלוקה נתונה לשיקול בית הדין בהתחשב במצבים שהאם בעל יכולת כלכלית משל האב אך בדרך כלל עיקר הנטל חל על האב.

2. בית הדין משקלל גם את הטיפול בילדים ובגידולם ולא רק את העלות נטו המשתקפת בטבלאות, וכן בשים לב שהטבלאות מתייחסות לזוג הטורח בגידול הילדים במשותף ומקיים יחידה משפחתית קיימת גם ללא ילדים. כמו כן ברוב המקרים עלות להורה יחיד גבוהה מזו של הורים משותפים. שותפותה של האם מתבטאת בדרך כלל בחיובה במחציות ובתשלומים שונים. התשלום כולל מזונות ביגוד מדור והוצאות רפואיות ואחרות הנחשבות הכרחיות. רמת החיוב היא לפי רמת המקום והחברה שבה גדלים הילדים, ואין לגדל ילדים בשיעור של עשירון נמוך כשמגדלים אותם בסביבת עשירון גבוה הרבה יותר.

3. בהתייחס למזונות הנקבעים בהסכם, דחה בית הדין הגדול את דברי בית הדין קמא כי אין תוקף להסכמים אלו, וההסכמים מחייבים גם מדין תורה וגם מן החוק, גם כאשר האב התחייב לשלם מעבר למה שהיה מתחייב בפסק דין וגם כאשר האם נוטלת על עצמה חלק מחיובו ומסכימה לשלם פחות מחיובו. אין לבטל הסכמים אלו אלא בשינוי נסיבות קיצוני או באונס שלא היה צפוי ומהווה אומדן דעת גמור שלא על דעת כן נחתם ההסכם, או בשינוי מצב הילד כמו שינוי המשמורת או ניכור הורי והכל בשיקול דעת של בית הדין.