רבי זושא מאניפולי: מדוע פרץ בבכי?

כמה סיפורים מופלאים ומפעימים על רבי זושא מאניפולי זצ"ל:

- מגדולי תלמידיו של המגיד ממעזריטש, אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך". מפורסם בתמימותו ואהבתו לכל נברא, יראת חטאו וקדושתו הרבה. את דרכו בחסידות למד ר' זושא אצל רבו הגדול ממעזריטש. לאחר פטירת אביו, ר' אליעזר ליפא, נדד מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד שהגיע למעזריטש, בה התגורר דודו ר' פאילט, משמשו של המגיד.

 - יראת חטאו של ר' זושא הייתה גדולה מאוד. הוא תמיד היה חושש שמא עבירה יש בידו. בכל יום היה נוהג לרשום בפיתקה מיוחדת כל דבר שעשה, ואשר נראה לו כחטא או כנדנוד עבירה, ומידי ערב לפני השינה היה קורא את הפיתקה, בוכה בדמעות שליש ושב תשובה שלימה, רק כאשר היו המילים הרשומות בפיתקה נמחקות ברוב בכי, היה בטוח ר' זושא כי " חטאיו" התכפרו.

 - פעם אחת השתתף ר' זושא בשיעור שלימד המגיד מקוזניץ ופתאום פרץ בבכי עז. כאשר נרגע סיפר: "ראיתי כיצד הפמליא של מעלה באה לשמוע את דברי המגיד ואז התעורר ליבי ולא יכולתי להתאפק מלשוב בתשובה שלימה".

 - מדי לילה, בהגיע זמן חצות, ניעור ר' זושא והפיל עצמו מעל גבי המיטה, תוך שהוא זועק "זושא, זושא, קום לעבודת הבורא, ישנת כבר דייך, את השאר תשלים כבר בקבר"... היה מתפלל כמה שנים שישיג יראת הרוממות כמו מלאך ה' צבאות.

- פעם אחת ביקש איש אחד מרבי זושא, שיברכו ביראת שמים. ר' זושא הניף את ידו והאיש נפל על פני ארצה ולא יכול היה להתרומם ולשאת פניו מגודל היראה. אחר כך הרים ר' זושא את ידו בשנים ורק אז הצליח האיש לקום ולעמוד על רגליו כאחד האדם. 

- כמה פעמים בעליותו להתדבק בהבורא ב"ה וב"ש היה מפשיט עצמו לגמרי מן העולם הזה, עד היותו קרוב ממש להתבטל במציאות עד שהוכרח לנדר נדרים ונדבות שיתקיים נפשו בו.

- רבי נחמן מברסלב אומר על ר' זוסיא זצ"ל היה חדוש גדול מאוד נגד כמה צדיקים דגולים כי הלך עם ההתלהבות של ההתחלה זמן רב. (חיי מוהר"ן) תקי"ח) והיה צם ועסק בתענית ובדביקות גדול ובסיגופים גדולים כדי להחזיר למוטב איזה אדם.