"כי ישאלך בנך מחר" - הרב נחמיה: עד כמה צריך לתת אהבה לילדנו?

בזמנו של הרבי הקודם של חב"ד יצא מחדרו חתנו הרבי וסיפר לכמה מהחסידים שעמדו שם שהוא עכשיו שוחח עם הרבי על נושא מעניין, "נכנסים לבית המדרש של הרבי הרבה אנשים שכשהגיעו לארה"ב עזבו את דרך התורה והמצוות ואני" אומר הרבי, "נוהג לקבל אותם באהבה, לחבק אותם ולתת להם את ההרגשה הכי טובה, כמה מזקני החסידים פנו אליו ואמרו לי שזה לא בסדר שאני כך מקרב אותם, אתה כביכול נותן להם לגיטימציה למעשיהם", נכנסתי עכשיו לחותני הרבי ושאלתי אותו לדעתו, אמר לי הרבי "הקב"ה עשה שבטבע של כל אב ואם לאהוב את ילדם באהבה אין סופית, אם נולד עוד ילד גם לילד הזה הם יתנו אהבה אין סופית מבלי להוריד מהילד הראשון, וכך עם כל ילד שיוולד, לפעמים לא עלינו נולד ילד מיוחד, אומר הרבי, במצב כזה יש להורים אהבה ייחודית וגדולה עוד יותר, שלא בערך, מאיפה יש להורים עוד כמויות כאלו של אהבה לתת? אלא שבאמת יש בתוכנו מאגר אינסופי של אהבה וכשצריכים זה מתגלה.

כך אמר הרבי לחתנו "כשיש יהודי שיש לו חיסרון צריכים לעורר בתוכנו אהבה הרבה יותר גדולה אליו ורק כך נוכל לסייע לו להתקרב לקב"ה".

בסיום הפרשה לאחר סיפור הנסים של יציאת מצרים מצווה עלינו התורה להעביר את המסר גם לדורות הבאים "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת, ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים".

המילה מחר בפסוק לא מובנת, למה זה משנה לנו מתי הבן ישאל הרי בכל זמן שישאל צריכים לענות לו?

רש"י כותב "יש מחר עכשיו ויש מחר לאחר זמן" יש שאלה של ילדים שרואים את ההורים ושואפים להמשיך בדרכם אבל יש להם קשיים ושאלות ומחר יבואו וישאלו את שאלותיהם, להם קל לנו לענות כי הם קרובים אלינו ורוצים בדרכנו, אבל יש מחר לאחר זמן, זה דור המחר, דור שכבר אין לו קשר עם ההורים וכבר לא רוצים להמשיך בקשר הזה, לא תמיד מחוסר ידיעה אלא לפעמים מתוך התנכרות וחוסר רצון להמשיך בדרך אבותיהם, היינו יכולים חלילה לחשוב שעם בן כזה אני לא חייב להיות בקשר, מלמדת אותנו התורה שבכל מצב שישאלך בנך צריכים לענות לו באהבה ולקרב אותו לאביו שבשמים, כשנשקיע ביתר אהבה ותשומת לב דווקא בילד כזה מובטח לנו שבע"ה נזכה לראות נחת יהודי אמיתי מכל ילדינו.