המצאה? "האנושות תקים יישובים בירח ובמאדים"

האסטרונאוט הבלגי פרנק דה ווין מספר: "כשאתה יוצא מהאטמוספרה ומגיע לתחנת החלל אתה קולט בפעם הראשונה כמה כדור הארץ, כוכב הבית שלנו, רגיש, כמה הוא קטן וכמה כל המחלוקות וכל הגבולות בין מדינות שונות מתבטלים לעומת הענקיות של החלל. אתה מבין כמה בעצם האנושות רגישה, וכמה חשוב לשמור על כדור הארץ שלנו".

"קשה להסביר את עצם החוויה עצמה, מה האדם חש מבחינה פסיכולוגית. כמו שאתה רואה סרט וזה לא ממש החוויה, ככה גם כל מה שאני אסביר לך. אבל בוודאי שזה משנה פרספקטיבה על הדברים וגם זו תחושה אחרת לגמרי של חופש".

"באפס כבידה בהתחלה יש גם השפעות על הגוף, הדם זורם אחרת ויש כאבי ראש, כאבי גב, לוקח בערך שבוע להתרגל אל המציאות החדשה ואז אתה מגלה כמה האדם סתגלן וכמה הוא מצליח להסתגל לחיים במציאות אחרת של מיקרו כבידה. בכל מקרה, כפי שאמרתי, החלל משנה לגמרי את תחושת האדם ביחס לעולם שלנו. רק בחלל אתה באמת יכול להבין כמה המאבקים והדברים שמציקים לאנושות ביום־יום הם שוליים. זה עיקר הפעילות החינוכית והמדעית שלי מאז השהות בחלל. להסביר כמה כולנו תלויים זה בזה, כמה האנושות תלויה בעצמה וכמה כל המחלוקות שלנו קטנוניות".

"באופי שלי אני אדם אופטימי ולכן אני לא מאלו שמאבדים תקווה. מעבר לכך האנושות כן התקדמה, זה לא נראה תמיד ברגע הראשון אבל לפני 200 שנה למשל ילדים היו חסרי זכויות ועבדו מגיל צעיר בלי ללמוד. כיום ברוב העולם מובן שילדים צריכים ללמוד וצריך לשמור עליהם. באותו אופן מעמד האישה השתנה במאה השנים האחרונות, וכן גם מעמד בני האדם והשוויון בין בני האדם התקדם. נכון שיש אתגרים אבל יש התקדמות בטווח הארוך, וזה דבר חשוב".

"בעשור הקרוב לא יהיו מושבות על המאדים, אולי רק נתחיל להגיע אליו. אין לנו עדיין טכנולוגיה לייצר פריצת דרך כזו, אבל בטווח של מאה שנה העולם יכול להשתנות מהיסוד. הנה, אני בבלגיה ואתם בישראל ואנחנו משוחחים זה עם זה בחופשיות. זה מצב שאם היו מספרים לך עליו לפני 100 שנים זה היה נראה לך דמיוני.
"לכן אני מעריך שיהיו פריצות דרך והאנושות תקים בהחלט אתרי מחקר ואולי אפילו יישובים על המאדים ובירח. צריך תמיד לשאוף להתקדם".