הסיפור שהימם את דנמרק: רופאים הצליחו להחיות שבעה תלמידים

לאחרונה צילם צוות ההפקה של BBC סרט דוקומנטרי מיוחד במינו, שמספר את סיפורם של שבעה תלמידים דנים שמצאו את מותם בנסיבות טרגיות, וחזרו לחיים כנגד כל הסיכויים. 

התקרית אירעה בשנת 2011, כאשר כל שבעת התלמידים שהיו על סירה אחת במסגרת טיול מבית ספרם - נפלו מהסירה היישר למים של אגם קפוא, ומצאו את עצמם במוות קליני. 

"חיים אחרי המוות: איך שבעה ילדים חזרו מהמתים", כך נקרא הסרט המדהים, שבו חוזרים כל השבעה אל המקום שבו קיבלו את חייהם בחזרה, באורח נסי. 

12 תלמידים סך הכל יצאו לטיול באגם הקפוא, וכשהתלמידים קייתרין וקספר חזרו למקום - הם פרצו מיד בבכי. "אני זוכרת את זה כאילו זה קרה עכשיו", משחזרת קתרין בת ה-21. "המים היו כל כך קפואים, היה עליהם קרח. זה היה סיוט".

גם קספר בן ה-21 הוסיף כי באותו יום היה מזג אוויר קשה, ורוחות חזקות שלמעשה הפכו את הסירה באמצע האגם. "היו הרבה צרחות, זה מה שאני הכי זוכרת. הסיוט התחיל כשעליתי מהמים, כולם צעקו ואת רואה את הבהלה. המורה אמרה שאנחנו צריכים לשחות פנימה ולהגיע לחוף, אחרת כולנו נמות".

הטמפרטורה של המים הייתה 2 מעלות בלבד, ולמרות שהם היו במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף - קספר לא הצליח לעשות זאת. "חבר ניגש אליי וניסה לעזור לי כי לא יכולתי לשחות, אבל בגלל טמפרטורת המים, כבר הייתי במצב של מוות קליני כנראה".

בינתיים, קתרין ועוד כמה חברים שידעו לשחות היטב, הצליחה להגיע אל החוף ולהזעיק עזרה - כשהיא בעצמה סובלת מהיפתורמיה חמורה. "אני זוכרת שהיה לי ממש קשה ללכת. לא היה לי כוח ברגליים, וכל הזמן נפלתי. זה היה הרגע שבו חשבתי 'אוקיי, אני הולת למות'". לא היה לה מושג שאחת מחברותיה, שהייתה במצב קצת יותר טוב משלה, הספיקה לרוץ במהירות לכביש הסמוך, ולהזעיק עזרה. 

שבעה תלמידים מתוך 12 שהיו בטיול באגם - פונו לבית החולים בדרגות שונות של היפותרמיה, וחוו מוות קליני במשך 6 שעות, אך ניצלו. "אבי צילם כמה תמונות שלי כששכבתי במיטת בית החולים בתרדמת, ואחרי שראיתי אותם, לא האמנתי. זה קשה לראות את עצמך שוב מת", סיפר קספר. 

רופאה בבית החולים, שהייתה חלק מהצוות שטיפל בשבעת הנערים והצליח להחזיר אותם לחיים - אמרה כי ככל שהזמן עבר, הפחד גבר שמא הם לא יצליחו להתאושש. "ההתמקדות שלנו הייתה במוח שלהם, ואף אחד לא ידע אם מוחם של הילדים נפגע. לא ראינו שום דבר חריג בסריקות שעשינו, והיינו די אופטימיים".

היום, כולם מעריכים את החיים בצורה אחרת לגמרי. "אני ממש שמחה שאני חיה. התקרית הזו לימדה אותי להעריך את החיים ולדעת על מה שווה לי להילחם ועל מה לא", היא מסכמת.