יהדות
התורה (שמות כח, יז-כ) קובעת את סוג האבנים ואת סדרן:
טוּר אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת - הַטּוּר הָאֶחָד; וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ סַפִּיר וְיָהֲלֹם; וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה; וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם וְיָשְׁפֵה.
אך למרבה הצער אין לנו וודאות לא ביחס לסוג האבנים בהם מדובר, למשל: מהי שְׁבוֹ. כך גם לא ביחס לסדר הצבתם, ואפילו לא ביחס לשמות השבטים המיוחסים לכל אבן.
המדרש שמות רבה מיחס את שְׁבוֹ לשבט נפתלי, (לח, ט: עַל שְׁבוֹ הָיָה כָּתוּב, נַפְתָּלִי. עַל אַחְלָמָה הָיָה כָּתוּב, גָד) ואילו במדבר רבה - לשבט גד (ב, ז: גָּד שְׁבוֹ וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ לֹא לָבָן וְלֹא שָׁחֹר... נַפְתָּלִי אַחְלָמָה וְצֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן צָלוּל שֶׁאֵין אַדְמוּתוֹ עַזָּה...).
עם זאת, פרשנות מקובלת אומרת כי שְׁבוֹ היא אבן שהיום אנחנו קוראים לה אגט. קביעה זו היא על פי שמות רבה שם כתוב 'נַפְתָּלִי אָבָאטִיס'; כתיב 'אבאטיס' וקרי 'אכטיס' - השם היווני של המחצב; ומכון המקדש אף מציין כי צבעה היה אפור.
אגט היא מינרל מיוחד, ובדרך כלל יפהפה. הנה כמה דוגמאות:
זהו סוג של גביש קוורץ, הנוצר מתחמוצת צורן (סיליקון) בחללים של סלעי יסוד. וכשם שהוא נוצר בחלל של סלע יסוד, כך רבים מאבני האגט הם חלולים בחלקם, זאת כתוצאה מהפסקות בתהליך ההתגבשות; למשל בגלל שינויים בתמיסה או עקב שינוי בתנאי ההתגבשות.
תהליך ההתגבשות יוצר פסים יפים, כפי שניתן לראות לעיל, לעיתים ישרים, ולעיתים מעוגלים - כנראה כאשר תוך כדי תהליך ההתגבשות, סלע היסוד משנה את מיקומו או תנוחתו. הצבעים נגרמים על ידי זיהומים כימיים שונים בדו תחמוצת הסיליקון.
בהיות האגט גביש קשה, במקרים רבים הוא נותר חשוף לאחר שתהליכי בליה כילו את הסלע המכיל אותו, וכך קל למצוא אותו.