גדולי ישראל
קשר הדוק היה בין רבן של ישראל, הסטייפלר, לבין המגיד הרב יעקב גלינסקי. בספר המומלץ "רבי יעקב אומר", המלקט את דרשותיו של המגיד הנודע, מסופר כי פעם בא בחור ל'סטייפלר' והתאונן בפניו: קשה לו ללמוד. קשה. מה זה קשה, לא מסוגל.
האם הסטייפלר יכול להבין אותו בכלל?! הרי היה יושב ולומד יומם ולילה, יום וליל בלי הפסקה! בביאליסטוק היו לנו סדרים שלמדנו 36 שעות בלי הפסקה, והסטייפלר אמר לי פעם בחיוכו המאיר: היודע אתה, ר' יעקב, ברכת התורה אינה ברכת המצוות, היא ברכת הנהנין. כמה הסטייפלר אהב ללמוד. ומה יענה לבחור שאין לו טעם בלימוד?!
"אתה לא יכול ללמוד בכלל?", שאל הסטייפלר ברכות, בסבר פנים יפות, כשכל כולו מזדהה עם הקושי.
"לא…", השיב הבחור.
"חצי שעה?", הציע הסטייפלר.
"לא , קשה לי. העיניים כואבות. הראש מרחף. לא יכול".
"עשר דקות?", שאל-התחנן הסטייפלר על תורת ישראל. אח, המתק שבה, האור שבה.
"לא יכול. לא מסוגל, כבוד הרב. באמת", השיב הבחור.
"חמש דקות?"
הבחור היסס לרגע, "חמש דקות? נו, טוב, שיהיה. חמש דקות אני יכול".
"חמש דקות אתה יכול?!" התפעם והתרגש הסטייפלר, "הרי זה נפלא! חמש דקות הן אוצר! תלמד חמש דקות ותעשה הפסקה. תסתובב קצת. עוד חמש דקות. עוד הפסקה. תטעם משהו. עוד חמש דקות. תנוח קצת. ככה… חמש דקות ועוד חמש דקות, הרי זה אוצר בלום!"
מסיים הרב גלינסקי ואומר: "הרי זה שנאמר 'איש לפי אוכלו'. כל אחד והיכולות שלו. אי אפשר לדרוש מתלמיד אחד יכולות של אחר, אי אפשר לבקש מילד אחד מה שמתאים לאחיו, כל ילד ומה שמתאים לו".
בהזדמנות אחרת, סיפר הרב גלינסקי שהסטייפלר אמר לו כך: "הרי אתה מדבר בפני בני תורה. הם חושבים, בחלקם, שהצלחה פירושה להיות בין הראשונים בשיעור, אולי אפילו בישיבה כולה, או בכולל. תגיד להם, שכל דף גמרא, כל תוספות, כל דקה של לימוד – היא היא ההצלחה! זוהי ההצלחה בעצמה".