ולא קם כמשה: כל מה שלא ידעתם על גדול הנביאים

כמה נקודות מופלאות על משה רבנו; גדול הנביאים: 

1. משה בן עמרם היה "אדון הנביאים", שליח ה' לגאול את עם ישראל ממצרים, מוסר התורה לישראל ומנהיגם במדבר.  משה נולד במצרים בזמן שבני ישראל היו משועבדים שם, ובלידתו היתה אמו בת 130. רבנו בחיי כתב שהקב"ה "מכין" את גואלם של ישראל, משה רבנו ולכן: "סמך פרשת הגואל (הולדת משה) לפרשת השעבוד והגלות, להורות - שהזמין הקב"ה רפואה למכה".

2. משה גדל כנסיך בבית פרעה. אין התורה מפרטת קורות חייו של משה, למעט במקרים בודדים. אחד מהם הוא יציאת משה מארמון פרעה: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו". פירש רש"י - שעלה לגדולה, שמנהו פרעה על ביתו. כלומר שקיבל משרת מלכות בארמונו של פרעה ושימש בתפקיד כנסיך מצרי. ואמנם אעפ"כ בוחר הוא לראות בסבל של עם ישראל, כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו. והנה נסתכל בסבלותם ועמלם ולא היה יכול לסבול (רמב"ן),ונתן עיניו ולבו להיות מצר עליהם.

3. אין זה דבר נדיר למצוא אדם שיסכים לעזור לבני הקהילה שלו, או לשותפיו או לשכניו, אמנם, יותר קשה למצוא אדם עשיר לדוגמא שיפתח צער של ממש כלפי מצוקתו של עני. ככל שהזולת מרוחק יותר במעמדו, במצבו הכלכלי, ובהגדרת קהילתו, כך קשה יותר מצד האדם לפתח הזדהות והשתתפות בצער זולתו. מה שאין כן משה רבנו ע"ה – למרות שהיה מבית חשובי מצרים חש על בשרו ממש את צערם של אותם עבדים, וזוהי רמה מופלאה של מידת "ואהבת לרעך כמוך".

4. משה הניח כל מנעמי המלוכה וכל כוחות של שררה ואף את מעמדו כנסיך שכח כדי לראות בעיניו וכדי להעצים את חוויית ההזדהות עם אחיו הסובלים. משה חיפש את הנשיאה בעול, וחיפש להשתתף בצרת הציבור, ולא שת ליבו למעמדו הרם כל עוד אחיו משועבדים בפרך נושאים על גבם חומר ולבנים ונאנקים תחת המשא הכבד של הגלות.

5. התורה מתארת שמיד למחרת חוזר הוא לצאת אל אחיו הסובלים ('וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי') וממשיך לתת לב עליהם והיה בוכה ואומר: 'חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם', והיה נותן כתפיו ומסייע לבני ישראל.

6. ואולי אפשר לומר, שלכן הקב"ה בחר במשה רבנו כמנהיג דוקא בגלל אותה מידה שהיתה לו שצערם של בני האדם הרגיש על בשרו, וזהו מה שצריך המנהיג להרגיש בצער של כל אחד ואחד.

7. בדומה לזה, מפרש ה'נתיבות שלום' את המובא במדרש, שאמר הקב"ה למשה 'אם אין אתה גואלם, אין אחר גואלם'. במידתו של משה רבנו תלויה הגאולה, והיא מידה של ביטול הישות בתכלית כאין ואפס המוחלט, ואמרו חז"ל: 'כ"ד מוכי שחין ונפשו של משה נמוכה מכולם' והרי מוכי שחין הם אנשים שבורים בתכלית השברון ונפשו של משה עוד נמוכה מכולם, שהוא בטל ומבוטל להשי"ת בתכלית כאין וכאפס, ועל כן גאולת מצרים אינה יכולה להיות ע"י שום מדה אחרת כי אם ע"י המידה של משה והיא התבטלות גמורה לה' יתברך. מכאן נראה כי היסוד והשורש להיחלץ מצרות הכלל והפרט טמון במידה זו של התבטלות כלפי הקב"ה והיא היא מידה של ענווה. הלוואי שנזכה.