גדולתו של הרב פינשטיין הרב משה פיינשטיין הפתיע את הנדיב: "שכחתי להודות לך על כוס התה"

כשהסתיימה הפגישה הוא ירד למטה לאיטו ועמד להיכנס לרכב שלקח אותו. לפתע נעמד במקומו כנזכר בדבר מה, ובלי לומר מילה נוספת סב על עקבותיו וצעד לעבר הבניין.

שני תלמידים שליוו אותו הזדרזו לשאול: "האם הרב שכח משהו?"

"כן", השיב להם, "אני צריך לעלות".

"שהרב לא יטרח", נזעקו שניהם, "אנחנו נעלה!"

אך רבי משה נענה בשלילה: "זה עסק שלי!…" והחל לטפס למעלה.

מה גורם לאדם בן 85 לטפס ארבע קומות ברגל, לאחר שרק הרגע ירד? מה גורם לו לסרב לעזרה ולהתאמץ בעצמו?

התלמידים עלו איתו. ראוהו מתנשם ומתנשף במאמץ, ונח בין קומה לקומה. כשהגיע לקומה רביעית, נכנס למשרדו של הגביר. הלה קם ממקומו מופתע, האם התחדש משהו מאז השיחה ביניהם? רבי משה פנה ואמר: "שכחתי להודות לך על כוס התה שהכנת לי, באתי לומר יישר כח! התה היה מצוין!"

התלמידים נאלמו דום. כששככה מעט תדהמתם שאלו: "כבוד הרב, האם לא יכולת לשלוח אותנו לומר תודה?"

"יכולתי", השיב להם בפשטות, "אבל מי שתה את התה, אני או אתם? אני שתיתי, ולכן אני הוא שצריך להודות!…"

כך חי גדול אמיתי בישראל! כך נוהג – מי שחי את המציאות של הכרת הטוב כמות שהיא!