אמיץ: בחור בן 28 נסע לקברי מרדכי אסתר, דניאל, חננאל, מישאל ועזריה באיראן

קבר מרדכי ואסתר נמצא בעיר המדאן שבאיראן – מדינת אויב שנמצאת בעימות ישיר מול ישראל. מעט מאוד יהודים, אם בכלל, זוכים לבקר שם בפורים (וגם בשאר השנה), להתפלל ולחגוג במקום שהכי מזוהה עם סיפור המגילה. אלא שיהודי אחד הצליח לעשות את זה, לפחות ב"פורים קטן", ולבקר במדינה שאוסרת כניסה לישראלים ומאיימת להשמיד את היהודים, ממש כמו אז לפני 2,500 שנה.

הכירו את שמואל גרנט (28). גרנט למד בבני ברק, ולדבריו עשה את "המסלול הרגיל של כל חרדי – חיידר, תלמוד תורה וישיבה". לאחר כמה שנים יצא ללמוד באנגליה, והיום הוא גר בלונדון ועובד במכירת מוצרים כשרים.

גרנט הגיע לאיראן כדי לבקר באחד המקומות הכי עתיקים שם, לפקוד את קברי גדולי אומתנו התנ"כיים ולהגיע לאתרים היסטוריים ותרבותיים עתיקים שלא מוכרים לישראלים.

"הרבה שנים רציתי לבקר באיראן. סיפרתי לחברים שלי על הרצון הזה והם לא האמינו שאצליח להיכנס לשם. היה חשוב לי להגיע לקבר של מרדכי ואסתר דווקא בתאריך של פורים.

"לפי החוק הישראלי אסור לישראלים לבקר במדינות אויב, ובכללן איראן. עבירה על החוק הזה יכולה לעלות בשנת מאסר. אבל בגלל שביטלתי את האזרחות הישראלית שלי, יכולתי לבקר בלי לעבור על החוק, לא בישראל ולא באיראן.

"הגעתי לשם וחיכיתי בתור להנפקת אשרת תייר. הם שאלו אותי כל מיני שאלות כמו למה באתי לאיראן, מה אני עושה בחיים ולכמה זמן אני רוצה לבקר במקום. אחרי שהשבתי על השאלות הם אמרו לי לחכות בצד. המתנתי שם די הרבה זמן. פחדתי שאהיה מסורב כניסה כי כל האנשים, גם אלו שהגיעו אחריי, כבר עזבו את המקום. ואז הגיע נציג של המשטר ואמר שאני יכול להיכנס".

גרנט נסע ברחבי איראן במשך שלושה ימים עם נהג צמוד ומדריך. "אמנם נסיעה באוטובוס זולה מאוד, מכיוון שהמטבע האיראני נמצא בשפל, בין היתר בגלל הסנקציות העולמיות עליהם, אבל הנסיעות באוטובוסים ארוכות מאוד ולכן נסעתי ברכב".

בסיום היום הראשון נסע גרנט למגדל הכי גבוה באיראן, מגדל אזאדי. "מדובר בסמל לאומי עוד מימי השאה שבנה את זה", מספר גרנט. "במקום הזה עושים את כל התהלוכות הצבאיות כדי להפגין את היכולות של המשטר והצבא. הם מוציאים את זה החוצה כדי ליצור הרתעה. במקום הזה הם קוראים להשמדת המדינה הציונית".

"במתחם הקבר של מרדכי ואסתר תלויות נברשות יקרות ומנורות ענקיות. פסוקים כתובים על הקירות, אריחים מיוחדים ועוד. התפללתי שם שחרית עם טלית ותפילין ואמרתי תהילים. התרגשתי מאוד כי זה היה בדיוק התאריך של פורים קטן, ואני מתפלל ליד הדמויות הגדולות של המגילה"

גרנט החליט באותו יום לנסוע להמדאן, העיר שבה קבורים לפי המסורת מרדכי ואסתר. גרנט מספר שהקברים נמצאים במרחק 400 ק"מ מטהרן הבירה, נסיעה של כארבע שעות וחצי.

גרנט מספר שמתחם הקבר הפך למקום קדוש גם בעבור המוסלמים. בשנת2008הכריזה ממשלת איראן על המקום כאתר מורשת לאומית. ברם, שלוש שנים לאחר מכן, בימי השלטון של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד ובעקבות מחאה ציבורית נרחבת, הודיעו בממשלה שההכרזה מבוטלת. מאותו רגע הקברים כבר לא הוכרו כאתר ממלכתי, בממשל כבר לא תמכו בהם כלכלית וגם ביטלו את השמירה עליהם.

בעבר נעשו ניסיונות להתפרץ למתחם הקבר. סטודנטים זועמים איימו להרוס את הקברים "כגמול נגד היהודים שהורסים אתמסגד אל-אקצהובגלל שואת 77,000 האיראנים שמתוארת במגילת אסתר". בקהילה היהודית בעיר המדאן, הביעו חשש גדול מהאירועים ומההתפתחויות שעלולות היו להרע את מצב היהודים בכל איראן. "הבנתי מהקהילה שבזמנו המון יהודים הגיעו למקום עם דרכונים זרים", מספר גרנט, "אבל בעקבות המצב הכול נפסק בבת אחת; המקום נשאר שומם".

גרנט הגיע למתחם כשעה לפני סגירתו. "שומר יהודי פתח לי את המתחם", משחזר גרנט. "מתברר שהוא מתפלל שם ודואג לתחזוקת המקום. הוא הסביר לי על המקום ועל ההתפתחות וההיסטוריה שלו. הוא ממש התרגש שהגעתי מרחוק כי אין באזור הזה יהודים בכלל ושום יהודי לא הגיע לשם בשנים האחרונות. הייתי שם לגמרי לבד.

"כל מי שמגיע לקבר צריך לחלוץ את הנעליים לפני שהוא נכנס. אולי זה בהשפעה מוסלמית. על הקיר מופיע הפסוק 'של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא'. כשנכנסים, צריך להתכופף קצת. הבנתי שהסיבה היא שאנשים יבינו שזה מקום קדוש וגם שתהיה איזושהי קידה והודיה לבורא על הנס הגדול של הצלת היהודים ולמרדכי ואסתר על כל מה שהם עשו למען העם היהודי".

המתחם מטופח מאוד, אומר גרנט. "יש שם נברשות יקרות ומנורות ענקיות. פסוקים כתובים על הקירות, אריחים מיוחדים ועוד. התפללתי שם שחרית עם טלית ותפילין ואמרתי תהילים. התרגשתי מאוד כי זה היה בדיוק התאריך של פורים קטן, ואני מתפלל ליד הדמויות הגדולות של המגילה".

גרנט נכנס פנימה אל מערת הקבורה, שם יש שתי מצבות עץ גדולות מעל קבריהם של מרדכי ואסתר. "הקברים מכוסים בפרוכות גדולות ויפות", מתאר גרנט. "על הקירות מסביב לקברים יש פסוקים מהתנ"ך בכתב עברי. המצבה הימנית מיוחסת לאסתר, וכתוב עליה 'זה הארון אשר בו נקברה אסתר הצדקת'. המצבה השמאלית מיוחסת למרדכי היהודי, וכתוב עליה 'זה ארון הקודש של מרדכי הצדיק'. ליד המצבה מופיע ציור אילן היוחסין שלו.

"ברווח שבין שתי המצבות יש אבן שמתחתיה נמצא בור עמוק. המסורת מספרת שזהו פתח של מערה שמובילה ישר לירושלים.

"ליד הקברים יש גם חדר קטן שמשמש חדר תפילה וגם אולם גדול לעריכת אירועיבר מצווה,בריתותועוד. בעבר נהגו להדליק נרות במבואהשל המבנהאבל אחרי שזה גרם לשרפהבמקום הפסיקו את המנהג. נהגו להתפלל במקום למציאת זיווג והיו עושים גם חתונות ליד הקבר. במשך מאות שנים יהודים מכל רחבי איראן קראו במקום הזה את מגילת אסתר".

גרנט מספר אגדה שמלווה את המקום: "יהודי המדאן מספרים שבמשך השנים היה בקודקוד הכיפה משהו שנראה כמו קן או ביצה. בתחילת המאה ה-20 הגיע לאתר נציג צרפתי, וביקש משומר האתר לבדוק מה נמצא שם למעלה. התברר שהיה זה כד בצורת קן שבתוכו התגלו כתר פנינים ותכשיטים שעשויים מיהלומים ואבני חן יקרות. הפריטים הללו נלקחו למוזיאון הלובר שבצרפת. יהודי המדאן התלוננו בזמנו למלך על השומר שאפשר את הביזה, והוא נשפט ונשלח לכלא. עד היום היהודים מאמינים שהכתר הזה היה לא פחות מהכתר המקורי של המלכה".

"יש לפחות שש מסורות שונות מימי הביניים על המקום שבו קבורים מרדכי ואסתר, ובכל אחד מהם יש ציון קבר ומצבות ואנשים פוקדים אותם. מלבד המדאן, יש קברים ביישוב ברעם שבגליל העליון, בטבריה, בצפת ובכפר עוורתא שליד שכם. חכם בשם יעקב השליח מהמאה ה-13 טען שהם קבורים באיראן, אבל בעיר שושן ולא בהמדאן. אולם המסורת העתיקה ביותר היא זאת שהקברים נמצאים במקום שבו שביקרתי. גם המוסלמים חושבים שזה הקבר של מרדכי ואסתר".

לאחר הביקור המרגש בקברי מרדכי ואסתר, נסע גרנט לעיר קזבין, 50 קילומטר ממערב לטהרן, שם קבורים על פי המסורת חנניה, מישאל ועזריה. גרנט מספר שהמקום קדוש גם למוסלמים, וכי אי אפשר לראות את הקברים כי הם מכוסים.

"מדובר על מתחם ענק ומפואר, אולי אחד המרהיבים בכל איראן", מספר גרנט. "על הקירות מבחוץ יש כתובות ועיטורים מיוחדים מבחינת ארכיטקטורה וגאומטריה. ליד המתחם יש מזרקות מים מרהיבות. יש שם גם פרחים מדהימים. הקירות בפנים מקושטים באריחים יוקרתיים. על הרצפה פרוסים שטיחים יפים ומהתקרה משתלשלות נברשות ענקיות.

"זהו אולם גדול בתוך מבנה ובו נמצאים שלושת ציוני הקברים העתיקים. דומה למערת המכפלה. הקברים נמצאים בחלל תחתון מתחת לאדמה, ומעליהם בנו מצבות גדולות ומפוארות שגדרות ירוקות עם עיטורי זהב מקיפים כל אחת מהן. מבחינת המראה והחוויה של מי שמבקר שם, זה מקום עוצמתי.

"בכניסה תלויות תמונות של נשיאי איראן בעבר ובהווה – הבנתי מהמדריך שזה מקובל באתרים שנחשבים אתרי מורשת לאומית ומגיעים אליהם עשרות אלפי תיירים מהעולם. גם המתחם הזה מקודש לאסלאם. כמו במסגד, צריך לחלוץ בו נעליים בגלל קדושת המקום".

המצב המרהיב של הקברים עומד בניגוד גמור לאזור מסביב, ובניגוד לקברי יהודים ברחבי המדינה, שהם מוזנחים לחלוטין משום שהם שייכים לדת אחרת.

לא בכל הקברים של גדולי האומה הנמצאים באיראן הצליח גרנט לבקר. לפני כשמונה שנים הפתיע הרב מאיר ישראל גבאי כשהביא צילומים ועדויות מביקוריו בקברם של דניאל הנביא וחבקוק הנביא, ובבית הקברות על שם שרח בת אשר, שיש הטוענים שהיא עצמה קבורה בו.

את היום השלישי הקדיש גרנט לביקור בקהילה היהודית. לפי ההערכות, יש באיראן כ-20 אלף יהודים, ובעיר הבירה טהרן נמצא ריכוז היהודים הגבוה ביותר במדינה. "הבנתי מהקהילה היהודית שהרבה מהם מהגרים לארצות הברית בשנים האחרונות גם בגלל האנטישמיות וגם בגלל המצב הכלכלי הגרוע שיש במדינה בגלל העיצומים הבינלאומיים על איראן", מדווח גרנט.

המרכז של היהודים בטהרן נמצא ברחוב שנקרא "פלסטין הצפונית", אירוני משהו. "ברחוב הזה יש מסעדה כשרה, מקווה לגברים ולנשים, ישיבה, תלמוד תורה, מניינים במהלך היום ואפילו מעבדה לבדיקת שעטנז".

גרנט ביקר בבניין בן שתי קומות השייך לקהילה היהודית. בקומה הראשונה נמצא בית ספר יהודי, ובקומה השנייה בית כנסת ישן אך מטופח, שאותו בנה אחד מנכבדי הקהילה. רב בית הכנסת הוא הרב הראשי של איראן. גרנט התפלל שם מנחה עם עוד כ-40 מתפללים.

"היהודים בקהילה עובדים בכל מיני עבודות כמו רפואת שיניים, הנדסה, חינוך, רבנות ועוד", מספר גרנט. "כולם מאוד חמים ולבביים ואף הציעו לי להתארח בביתם. הם אמרו לי שטוב להם מאוד ושהממשל האיראני עוזר להם בכל מה שהם צריכים לקהילה. הם מלאי שמחה למרות המצב הכלכלי הקשה.

"עד היום אני בקשר עם שלושה יהודים איראנים ומתעדכן במה שקורה שם. הם נורא חשדנים ופוחדים להיות בקשר עם אנשים מישראל כי הממשל ממש עוקב אחרי זה. לאחרונה המצב החמיר בגלל הסערות האחרונות וההתבטאויות של הממשל בישראל ובאיראן".

כמה ימים לאחר ביקורו נגנבו מבית הכנסת 'עזרא' שבו התפלל שלושה ספרי תורה נדירים בני יותר מאלף שנים. "ראיתי את הדיווחים והזדעזעתי", מספר גרנט. "לצערי, למרות שהיו גנבות דומות בעבר, הם לא נזהרו. יצרתי קשר עם אנשים מהקהילה היהודית לאחר המקרה. הם אמרו לי שהם ממש בהלם ושאין להם מושג אם מדובר ברקע פלילי או אנטישמי, כי המניע לאירוע עדיין נבדק. מכיוון שמדובר בקהילה שנמצאת שם כבר 3,000 שנה יש שם פריטים עתיקים השווים מיליונים, ולכן גם סוחרי עתיקות רוצים להניח עליהם יד. השלטונות מנסים לסייע להם כמה שאפשר; עדות לכך היא שבשנת 2015 נגנב ספר שהוגדר ככזה ש'ערכו לא יסולא בפז', ויחידת מתנדבים של משמרות המהפכה מצאה אותו והשיבה אותו לבית הכנסת".

גם אם יש מקום לסברה שמדובר באירוע פלילי, יש מקום נכבד לחשוד שהרקע אנטישמי. לפני שנה וחצי, בתוך שבוע, חוללו בצורה מזעזעת כמה וכמה בתי כנסת בערים עם קהילות יהודיות גדולות. בבית הכנסת החדש והגדול בעיר שיראז קרעו הפורעים ספרי תורה וספרי קודש וזרקו אותם על הרצפה; בבית הכנסת "קאשי" בעיר מצאו המתפללים טליתות ותשמישי קדושה פזורים ברחבת בית הכנסת, וחלק מספרי התורה נגנבו. ספרי תפילה ולימוד נמצאו אפילו בתוך האסלה בשירותים.

"מדובר בחוויה רוחנית אדירה ומרגשת", הוא אומר. "הביקור באתרים ההיסטוריים והתרבותיים של איראן גרם לי לחשוב על פוטנציאל התיירות של המדינה.

"מההתרשמות שלי אני יכול לומר שהיהודים שם לא חיים בפחד כמו ברוסיה הקומוניסטית, כמו שאנשים חושבים, אלא ההפך. השלטון תומך בהם ועוזר להם. היהודים שם מאוד חברותיים ולבביים ואין שום סימן שהם חיים בפחד. משיחות איתם הבנתי שיש להם כל מה שיש לקהילה יהודית בתפוצות. הם יכולים לצאת מאיראן ולחזור בלי הגבלה".

גרנט מפתיע כשהוא מוסיף: "יש עוד המון מקומות מעניינים שאני רוצה לבקר בהם באיראן ולא הספקתי, כמו קבר דניאל הנביא בעיר שוש, הקהילה היהודית הגדולה באספהאן, או קבר חכם שרגא יאזד שהיהודים עולים לקברו. אני כבר רוצה לחזור לשם", הוא מסכם.