ארכיאולוגיה
כתב היד של המגילה מתוארך לשנים שבין 1460-1470, תקופה קצרה לפני גירוש היהודים מספרד ופורטוגל בשנת 1492 וכן בשנת 1497. בתקופת הגירוש אולצו היהודים להשאיר את מרבית נכסיהם בספרד ופורטוגל ולמסור את רכושם למלכי המדינות. מסיבה זו רק מעט מאוד כתבי יד שרדו את תקופת אנוסי ספרד והמגורשים והמגילה נחשבת לאחת ממגילות אסתר היחידות שהשתמרו מאז ימי הביניים.
טקסט המגילה נכתב בדיו חום על גבי עור (גוויל, בלשונם של סופרי סת"ם) בכתב סופרים שאופייני ליהדות ספרד של ימי הביניים. בעמודה הראשונה, לפני תחילת המגילה עצמה, רשומות הברכות שמברכים לפני ואחרי קריאת המגילה בפורים. רשימה זו מלמדת על יעודה ותפקידה הקהילתי של המגילה, שהוקראה ככל הנראה בפני הציבור במהלך חג הפורים בחצי-האי האיברי במחצית השנייה של המאה ה 15.
המגילה היא עדות נדירה וחשובה במיוחד לתרבות החומרית העשירה של היהודים בספרד ופורטוגל. המגילה היא אחת העתיקות בין מגילות אסתר בעולם בכלל, ואחת מתוך מספר קטן מאד של מגילות מהמאה ה-15 שנשארו מהתקופה שלפני גירוש ספרד.
יצויין כי למרות ניסיונות מחקריים לגלות היכן נשמרה המגילה לאורך 500 השנים, ההיסטוריה של המגילה לוטה בערפל ואין שום עדות עם איזו משפחה ולאיזו מדינה הובאה המגילה לאחר הגירוש.
כתב היד נתרם לספרייה ע"י מייקל יסלזון ומשפחתו, שממשיכים את מורשתו של אביו של מייקל, לודוויג יסלזון ז"ל שהיה יושב הראש המייסד של "הוועד הבינלאומי של הספרייה הלאומית" ותרם במשך עשרות שנים לאוצרות הספרייה הלאומית. תרומה חשובה זו מסייעת לספרייה לשמר ולהנגיש לציבור בארץ ובעולם את המורשת התרבותית המפוארת של יהדות ספרד בתקופת ימי הביניים.