מזל ליום ההולדת ה-256: זה האיש שחגג את הגיל המופלג

ב-6 למאי 1933, בעמוד 13 של העיתון "היו יורק טיימס", פורסמה כתבה על לי צ'ינג יון הסיני שנפטר באותו יום כשהוא בן 256. יון טען שנולד בשנת 1736 בעוד שרשומות שנויות במחלוקת מצביעות על כך שנולד ב-1677, מה שמרמז על כך שנפטר בגיל 197 או 256. בכל מקרה, גילו עדיין עולה בהרבה על תוחלת החיים הממוצעת של רוב האנשים בימינו. עד היום, גילו האמיתי לא נקבע, אך טענותיו מופצות באינטרנט.

יון היה אמן לחימה והרבליסט. לא ידוע הרבה על שנות חייו הראשונות, מלבד שנולד במחוז סצ'ואן בסין, בו גם נפטר. בגיל 10 הוא החל את הקריירה שלו כעוסק בצמחי מרפא, תחום בו עסק כ-100 שנה, ולאחר מכן מכר צמחי מרפא שאחרים ליקטו. כילד, הוא קטף צמחים ועשבים בהרים ולמד על תרומתם לאריכות ימים. יתרה מזאת, בסביבות גיל ה-40, התזונה שלו התבססה בעיקר על צמחים ועשבים, אורז ויין.

בגיל 51 שירת בצבא של הגנרל יו ז'ונצ'י. הוא פרש מהקריירה הצבאית שלו בגיל 78 (!) וחזר ללקט צמחי מרפא בהרים, שלפי המסופר עזרו לי להישאר בריא. פרופסור מאוניברסיטת צ'נגדו הציג תיעוד משנת 1827 של יון הזוכה לאיחולים לבביים מהממשל הסיני לרגל יום הולדתו ה-150. בנוסף, בשנת 1877, מסמכים אחרים שנתגלו מאוחר יותר מראים כי לי זכה לאיחולים גם לרגל יום הולדתו ה-200. כתב של ה"ניו יורק טיימס" ב-1928, פרסם כי רבים משכניו הזקנים של יון טענו שהסבא שלהם הכיר אותו כשהם היו ילדים קטנים, ושהוא, בזמנו, היה מבוגר.

בשנת 1908 פרסם יון יחד עם תלמידו את הספר "סודות חיי הנצח" בו הוא חשף את הסודות שלו לאריכות ימים. בשנים שלפני מותו הוא הספיק להתראיין לכתבה של אוניברסיטת נאנג'ינג, אך רק בשנת 1927 צולמו התמונות הראשונות הידועות שלו, והשמועה על גילו המופלג התפשטה ברחבי סין.

רבים ניסו להבין כיצד יון הצליח לחיות כל כך הרבה שנים במצב שלא היה מבייש רבים מהצעירים של ימינו. הסברה הרווחת היא שאריכות ימיו נובעת מניסוייו של יון בצמחי מרפא אשר מונעים את פגעי הזקנה, בהם השתמש במהלך כל חייו. על ערש דווי, לי זקף את אריכות ימיו דווקא לזכות מצב התודעה שלו.

על פי הדיווחים, יון נפטר ב-6 במאי 1933 מסיבות טבעיות והותיר אחריו 180 צאצאים.