טלטלה באשדוד: "בחלומי נהייתי מצורע כי דיברתי ב'לכה דודי"

לאחרונה נסע הרה"ג מאיר אקער יו"ר ארגון 'בנינו' לאשדוד, להשתתף בבר מצווה של אחד היתומים מחניכיו. כשהגיע לשמחה, ראה יהודי בשנות החמישים לחייו, כשהוא מסתובב בשמחה באולם, מחלק כיבוד ומקבל את האורחים בשמחה - למרות שהוא אינו בעל השמחה. 

הדבר הצליח לעורר את תמיהתו. 

"רציתי לדעת מי הוא האיש הזה, הקרוב כל כך לשמחה וטורח שהכל יהיה על הצד הטוב ביותר", סיפר ר' אקער, כפי שהתפרסם הדבר בעיתון 'קנין תורה' בגיליון נקדישך. 

הרב ניגש לתלמידו חתן בר המצווה, ושאל מי הוא אותו יהודי. "אה, זה יהודי שהיה קרוב מאוד לאבי ז"ל", אמר לו נער בר המצווהו בהתרגשות, תוך שהוא מציע לרב לגשת ולדבר איתו, כי "יש לו סיפור נורא על הקשר שלו עם אבי".

"הורינו היתר לעצמנו שעל זה לא נפסק בשולחן ערוך"
למשמע הדברים, נדרך הרב עד מאוד. 

"תיגש אליו ותבקש שיספר לך על הקשר עם אבא שלי", הפציר היתום. 

"כך עשיתי", מספר הרב, אלא שאותו יהודי היה בשיא המצווה לשמח יהודים ולקבל את האורחים, והבטיח לספר לו את הסיפור בסוף השמחה, כשהאורחים ילכו לבתיהם. 

כך בדיוק היה, ובסוף השמחה התיישב סוף סוף 'בעל השמחה' לספר את הסיפור. "הייתי ידיד טוב של אב הנער", הוא פותח ומספר. "היינו לומדים ביחד, מתפללים את תפילות שבת קודש ונזהרים ביותר שלא לדבר בעת התפילה".

אבל, וכאן עצר אותו יהודי את קולו ונרעד קמעה - "בעת שירת 'לכה דודי', היינו יושבים בכל שבוע ומדברים על דא ועל הא. והורינו היתר לעצמנו שעל זה לא נפסק בשולחן ערוך שאסור, ואין זה בגדר 'מדבר בעת התפילה'".

כך עברו הימים, עד שביום בהיר אחד התבשר אותו ידיד כי אביו של הנער חלה. "מצבו הידרדר עד שלא עלינו נקרא לישיבה של מעלה, ונפטר", הוא משחזר. "והנה, לילה אחד הוא נתגלה בחלומי, ואני רואה שידיו ופניו מלאים בצרעת. הזדעזעתי לראותו כך, ושאלתי אותו בחלום - על מה ולמה הגיע לך כך? ואז הוא סיפר לי שכל זה הגיע לו משום שהיה מדבר איתי בעת שירת ה'לכה דודי' בבית המדרש. הוא התחנן שאעשה כל שביכולתי לטובת עילוי נשמתו", סיפר אותו יהודי. 

בבוקר, כשהתעורר מהחלום, הוא זכר כל פרט, וישב וחשב מה יוכל לעשות לעילוי נשמתו של ידידו, כדי שהתיקון שלו יסתיים. "החלטתי שמעתה ואילך אסתובב מדי ערב שבת בבתי המדרשיות בעיר, כדי לעורר את עם ישראל על גודל האיסור הזה לשוחח בבית המדרש בשעת התפילה - אפילו דיבור קטן שבקטנים. החלטתי לספר להם על החלום שלי, ועל מה ששמעתי מחברי, אבי הנער שנפטר, כדי שזה יהיה לזכותו ולעילוי נשמתו".

וכך היה. 

מדי ערב שבת התחיל הלה לכתת רגליו בבתי מדרשיות ובבתי כנסת באזור מגוריו, כדי לעורר את הלבבות עם סיפורו, שכל שומעיו נחרדו למשמע הדברים, וקיבלו על עצמם את הקבלה שלא לדבר בבית הכנסת בשעת התפילה, מדבר קטן ועד גדול. 

בלבו, ייחל אותו יהודי לראות אות וסימן כלשהו על כך שקבלה זו אכן מסייעת לידידו בשמיים. 

והנה, כעבור חצי שנה, לילה אחד הגיעה האות. "הנה שוב אני רואה בחלומי את אותו ידיד, והפעם פניו זוהרות באור יקרות, והצרעת הקשה שהייתה לו - נעלמה כלא הייתה. הוא הודה לי על החסד שעשיתי עמו, ואמר כי כבר הגיע למנוחה והנחלה בעולם הבא, בזכות פעולותיי לעורר יהודים שלא ידברו בבית הכנסת בשעת התפילה", סיכם היהודי את סיפורו.