יהדות
אין מי שלא מכיר את הסיטואציה של אדם שמתנה את צרותיו באזניך. מלבד המצווה הגדולה ב"נשיאה בעול עם חברו" בכך שהשומע מביע הזדהות עם כאבו של האחר, ישנו ערך מוסף לשמוע על צרותיהם של אחרים.
אהרון הכהן נצטווה "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד", ומבאר ה'ספורנו': כדי שיתפלל עליהם שיזכו במשפט. נמצינו למדים, שכדי להתפלל כראוי על בני ישראל, יש הכרח לשאת על הלב את צרכיהם של ישראל ולחוש בצערם.
הרמב"ן (ספר המצוות, עשה ה) כותב שבשעה שאדם מתפלל בעת צרה הוא מקיים מצוה מן התורה, "והיא מצוה על כל צרה שתבוא על הציבור לזעוק לפניו בתפילה ובתרועה". הרי שהמצווה כפולה ומכופלת שעה ששומעים צרתו של האחר ומתפללים לישועתו.
ואם מדובר בצרת צדיק ותלמיד חכם, הרי שזו חובה. וכך כותב הגאון רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש ח"א דרוש א): וחובה עלינו להתפלל בטובתם ושלומם של תלמידי חכמים ולומדי תורה, כי הלא המה שומרי תורה ותופסי קבלה אמיתית תורה שבעל פה, ונפשינו קשורה בנפשם, ואם אין תלמיד חכם ח"ו, אין לנו חיים.